188

נאמרה בראש השנה – כי זהו המועד שבו מעוררים רצון חדש אצל הקדוש־ברוך־הוא לגבי הבריאה בכלל, ולא רק לגבי פרט מסויים בבריאה.

ההסבר לכך הוא:

עיקר העבודה הרוחנית בראש השנה הוא⁶⁷ "תמליכוני עליכם"⁶⁸. בכל שנה צריך להכתיר את הקדוש־ברוך־הוא מחדש כמלך ישראל, ועל ידי כך – מלך העולם.

וזאת על ידי שמעוררים אצל הקב"ה את הרצון למלוך. בדומה למלך בשר ודם, אשר מלך אמיתי הוא "משכמו ומעלה גבוה מכל העם"⁶⁹. כלומר, שהמלוכה, למלוך ולהנהיג את העם, מהווה לגביו ירידה, שהרי הוא כשלעצמו מרומם ונישא ונבדל מכך, ולכן צריך לעורר אצלו את הרצון למלוך.

והתעוררות הרצון למלוך נגרמת על ידי התבטלותו של העם כלפי המלך, שזוהי ההכתרה⁷⁰.

וכך – ועל־אחת־כמה־וכמה – הוא בנמשל, שהקדוש־ברוך־הוא כשלעצמו נעלה לחלוטין מלהיות מלך, כי הוא מרומם ומובדל לגמרי מכל ענין הבריאה. ועל ידי העבודה בראש השנה, כאשר ישראל מביעים קבלת עול מלכות שמים, והתבטלות מוחלטת כלפי הקדוש־ברוך־הוא, הם מעוררים את רצונו של הקדוש־ברוך־הוא למלוך.

ולכן "מצות היום בשופר"⁷¹, כי דוקא תקיעת השופר מבטאת את הענין של "תמליכוני", כנאמר בגמרא⁶⁸ "אמרו לפני בראש השנה מלכיות .. כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות... ובמה – בשופר":

קול השופר הוא קול פשוט, הנובע מהבל הלב, ומבטא בעבודת ה'⁷² את הצעקה הפשוטה של היהודי מפנימיות הלב, כנאמר⁷³ "צעק לבם אל ה'" – הצעקה הפנימית של היהודי אל הקדוש־ברוך־הוא, ומשום כך הוא מעורר למעלה את הרצון הפנימי למלוכה, שהקדוש־ברוך־הוא יקבל את הכתרתם של ישראל, ויהיה מלך ישראל, ועל ידי כך – מלך העולם,

עד אשר יתקיים בגלוי "והיה⁷⁴ ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".