181

(כפי שהמגיד מאריך בתחילת ספריו⁷¹), עבד – מקיים את רצון האדון (המלך).

וזו השייכות בין שני הענינים האמורים בקריאה של פרשת אתם נצבים – "נצבים" והעדר שינוי, ו"וילך" שינוי – לעבודת ראש השנה,

כי על־ידי עבודתם בשתי התנועות של "אם כבנים אם כעבדים", פועלים ישראל את (המשכת) המלוכה של הקדוש־ברוך־הוא ("תמליכוני עליכם") – בשני הענינים של עונג ורצון, כנ"ל.

יב. יסוד שתי התנועות:

הביטול של עצם הנשמה

השורש של שתי התנועות האמורות – היא נקודה אחת (שלכן נצבים וילך הינן בעצם פרשה אחת, כנ"ל): הביטול העצמי של יהודי מצד עצם נפשו, הנעלה הן מרצון והן מתענוג; ומצד זה היהודי בוחר, כביכול, בקב"ה, להיותם עצם אחד [אלא שבפועל זה מתגלה ומתבטא בשתי תנועות של בנים ועבדים].

וזה פועל את הבחירה שלמעלה בבני ישראל, "יבחר לנו את נחלתנו"⁷², של עצמות ומהות⁷³, דרגא בה בני ישראל הינם דבר אחד, כביכול, עם הקדוש־ברוך־הוא⁷⁴, וזה בא בשתי התנועות שבהם נמשך "תמליכוני עליכם", תענוג ורצון.

וכאשר קוראים פרשת אתם נצבים בשבת שלפני ראש השנה, נעשה כבר תיכף, ונפעל מיד אז "אתם נצבים קיימים ועומדים והיינו שזוכים בדין"⁷⁵ – "ברכתו של הקב"ה בשבת מברכים חודש השביעי שהוא המושבע והמשביע⁷⁶ ברוב טוב לכל ישראל על כל השנה"⁷⁷,

וזה נמשך בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה לכל אחד ואחת מישראל בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים, כפשוטו ממש.