179

"פרשת אתם נצבים" –) "וילך משה":

עצם הברכה היא "ברכתו של הקדוש־ברוך־הוא" – זו ברכה שהקדוש־ברוך־הוא בעצמו מברך את החודש, משום שזו ברכה הנעלית מגדר הנבראים. ולכן קשורה ברכה זו עם המצב בו "אתם (הנכם) נצבים" – העדר השינוי הקשור עם "לפני ה' אלקיכם", "אני ה' לא שניתי"⁵⁵.

ולאחר מכן נמשכת ברכה זו באופן ש"בכח זה ישראל מברכים את החדשים" – דבר הקשור עם עבודת ישראל. ולפיכך שייך ענין זה ל"וילך", העבודה של ישראל, הליכה מחיל אל חיל; אך בד בבד הוא מהווה גם המשך (וחלק) מברכתו של הקדוש־ברוך־הוא⁵⁶ – וכאמור, אשר "וילך" אינה פרשה נפרדת, כי אם חלק מ"פרשת אתם נצבים", כי ה"וילך" של ישראל, מיוסד וקשור עם "אתם נצבים", עם הנתינה מלמעלה.

ברם, מכיוון שבפועל ובגלוי מה ש"ישראל מברכים את החדשים" היא ברכת ועבודת האדם, לכן⁵⁷ לא מוכרח שדבר זה יהיה תמיד בגלוי בשבת שלפני ראש השנה, ובמילא, לא תמיד קוראים את פרשת וילך לפני ראש השנה, אלא לפעמים היא נקראת בשבת שלאחר ראש השנה (אם כי סמוכה אליה).

י. "רצון" ו"תענוג" בעבודת ראש השנה

העובדה שקוראים את פרשת אתם נצבים בשבת האחרונה של חודש אלול, אינה מהווה רק הכנה לשנה הבאה בכלל (מפני שבשבת זו נמשכת ברכתו של הקדוש־ברוך־הוא), אלא יש לומר, שהדבר קשור גם לעצם העבודה של ראש השנה, שלכן "פרשה זו (נצבים) קורין לעולם קודם ראש־השנה"⁵⁸.

ובהתאם לכך – קיימים שני הקווים האמורים, נצבים ווילך, גם בעבודה של ראש השנה.

הדבר יובן בהקדים: מכיוון ששני הקווים הללו קיימים בתורה ומצוות עצמן, מובן, שקודם לכן הם קיימים בנותן התורה ומצוה© המצוות, כביכול. ואלו הם שני הענינים של תענוג ורצון: