ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כט תבא שיחה א

145

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה א

א. ביכורים "בכלי מתכות" או "בכלי ערבה וחלף"

גבי מצות ביכורים, אשר "הביכורים טעונין כלי"¹, אומר הרמב"ם²: "הביאם בכלי מתכות, נוטל הכהן הביכורים וחוזר הכלי לבעליו, ואם הביאם בכלי ערבה וחלף³ וכיוצא בהן, הרי הביכורים והסלים לכהנים".

יש להבין: המקור להלכה זו, כפי שמציינים המפרשים, היא המשנה במסכת ביכורים⁴ "העשירים מביאים ביכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב, והעניים מביאין אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה והסלים והביכורים ניתנין לכהנים". וממשנה זו מסיקה הגמרא⁵ – "מנא הא מילתא דאמרי אינשי (=מנין לומדים אנשים את אמירתם) בתר עניא אזלא עניותא (=העניות רודפת אחרי העניים), דתנן (=שנאמר במשנה): עשירים... והעניים... הסלים והביכורים נותנים⁶ לכהנים".

מכך מובן, שההבדל בין "קלתות של זהב" לבין "סלי נצרים" תלוי בכוונת הנותן: כיון שבדרך כלל נהגו העשירים להביא את הביכורים בכלים יקרים "של כסף ושל זהב", לא היתה בכוונת הנותנים לתת כלים יקרים אלו, כפי שאומר רש"י במפורש⁷ "והעשירים לא

הערות

1. לשון הרמב"ם הל' בכורים פ"ג ה"ז – מספרי פרשתנו כו, ב.
2. שם ה"ח.
3. במשנה וספרי (דלקמן) ליתא*. – הלשון "חלף" נמצא גם ברמב"ם הל' בכורים כאן בהלכה שלפנ"ז**. וכן בהלכות (כמצויין בקונקורדנציה לס' משנה תורה): שבת פ"י ה"ח; סוכה פ"ה ה"ד וה"ו; מאכלות אסורות פי"א הכ"ג; כלים פ"א הי"ג, פכ"ה הי"ד. ומקורו במשנה כלים פי"ז מי"ז, תוספתא סוכה פ"א, ז (ובסוכה כ, א לגירסת הר"ח), תו"כ מצורע (טו, ד). וראה סוכה לד, א. ערוך ערך חלף (הב').
4. פ"ג מ"ח.
5. ב"ק צב, סע"א.
6. ולא כבמשנה "ניתנין". וראה לקמן הערה 19 ובשוה"ג.
7. ב"ק שם ד"ה הסלין.
. אולי הייתה כן בגירסת הרמב"ם במשנה, או בספרי. – העירוני ז"ע אשר בפיה"מ הוצאת קאפח, שכותב שהעתיק נוסח המשנה מכת"י הרמב"ם – הגירסא היא כלפנינו. וגם מפירוש המשנה שם משמע לכאורה שלא גרס תיבה זו במשנה (שהרי העתיק בפירושו לשון המשנה "ערבה קלופה" ולא כתב "וחלף"). וכן בכל שינויי נוסחאות דמשניות (הן שנדפסו על גליון המשניות וכן ב"משנה עם שינויי נוסחאות" (ירושלים, תשל"ה)) לא הובאה גירסא כזו (ולא בראשונים). ואולי אפ"ל שבהיד צ"ל "בכלי ערבה קלופה" ועפ"ז בטלה ג"כ השאלה למה השמיט הרמב"ם תיבה זו בחיבורו. – ולהעיר דבכת"י הרמב"ם בחיבורו חילוק התיבות "קלופה" ו"חלף" קטן משבדפוס או משבכת"י אחרים ובפרט אשכנזים. ויש להוסיף: יתכן דגם זה שבהלכה הקודמת נמצא ברמב"ם הלשון "וחלף" (ראה פנים ההערה) גרם לטעות המעתיק בהלכה זו.
. ובמקור ההלכה (תוספתא בכורים פ"ב, ח. ירושלמי בכורים פ"ג ה"ה) איתא רק הדין שצריכים להפסיק בין המינים ב"דבר אחר", בלי פירוט הדוגמאות (שברמב"ם) "כגון הוצין וחלף כו'".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.