134

הענין של "כאילו בנה במה" נאמר ברמב"ם – וכך גם בגמרא – רק לגבי נדרים ("כל הנודר"), אך לא לגבי שבועות [על אף שבכמה מקומות בהלכות נדרים כולל הרמב"ם את שניהם³¹, "הנודר או הנשבע...". יתר על כן: בהלכות דעות, כאשר הרמב"ם מדבר כאמור אודות החיסרון לאסור על עצמו דברים המותרים, הוא כולל נדרים ושבועות ביחד].

הדבר מוכח מסוף הלכות שבועות, שם אומר הרמב"ם: "וטובה גדולה היא לאדם שלא ישבע כלל", וממשיך "ואם עבר ונשבע (בדומה ללשונו לגבי נדר בסוף הלכות נדרים: "ואם עבר ונדר") שיצטער..." – ואינו אומר על כך "כאילו בנה במה".

הרגצ'ובי³² מסביר זאת: דגבי שבועה דהוא איסור גברא ולא חל האיסור על שום דבר לא שייך לומר כאילו בנה במה³³ דהאיסור הוא השבועה ולא דבר אחר".

ההסבר בזה:

בטעם הדבר, מדוע נאמר כי מי שנודר "כאילו בנה במה", אומר הר"ן³⁴: "נראה בעיני דלהכי מדמינן לה לבונה במה משום דסליק אדעתיה דנודר דמצוה קא עביד, דרחמנא אסריה במילי דאיסורא ואיהו נמי אסר אנפשיה" (=לכך מדמים אותו לבונה במה, כי הנודר סבור שהוא עושה מצוה, שה' אסר עליו דברים אסורים וגם הוא אוסר על עצמו). ועל כך אומרים "דטעי, דאדרבה לבונה במה דמי דנהי דרחמנא אזהריה לאקרובי קרבנות בפנים, אזהריה דלא לוסיף עליה לבנות במה ולהקריב בחוץ, הכא נמי נהי דרחמנא אסר עליה דברים האסורים כי מוסיף איהו אמאי דאסר רחמנא פשע (=אך הוא טועה, ואדרבה, כמוהו כבונה במה – כמו ששם ברור שה' ציוה להקריב קרבנות בפנים (במקדש), אך הזהיר שלא להוסיף על כך לבנות במה ולהקריב בחוץ, כך גם כאן: ברור שה' אסר עליו דברים האסורים, אך בהוסיפו על מה שאסר ה' הוא פושע), כענין שאמרו בירושלמי בפרק 'פותחין'³⁵: לא דייך במה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים".

את ההסבר האמור ניתן לפרש בשני אופנים – במה מתבטא חסרון וחטא הנודר: א) בפעולת הגברא, שהוא אוסר על עצמו ענינים שהתורה לא אסרה עליו. ב) בחפצא, בכך שעל־ידי הנדר שלו נוצר חפץ של איסור, שהתורה לא אסרה.

[בסגנון אחר קצת: האם האיסור הוא מצד הפועל והפעולה, או מצד הנפעל].