ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כט עקב שיחה א

53

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

משמעות פסוקים אלו (העוסקים בבריאת הקדוש־ברוך־הוא בששת ימי בראשית) היא, לציין את מעלתם של הדברים שברא הקדוש־ברוך־הוא. כזו במיוחד היא המשמעות של בריאת המאורות, כפי שמסיימת שם התורה³⁰ (ובכל מעשה בראשית³¹) בביטוי "וירא אלקים כי טוב"³². ואם כך, צריכה היתה המילה "מאורות" להיכתב בכתיב מלא, ולפחות בוא"ו אחת, כבפסוק הבא, כדי להדגיש³³ את השלמות שבכך³⁴.

ב) בפרשת נח³⁵, לאחר המבול, כאשר התורה אומרת "וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות...", מפרש רש"י: "מנעריו כתיב, משננער לצאת ממעי אמו ניתן בו יצר הרע" –

כיון שהתורה מציינת סיבה לכך ש"לא אוסיף לקלל עוד" – "כי יצר לב האדם רע מנעריו", מדוע מופיע כתיב חסר, שמשמעותו חסרון, במילה "נעוריו", כאילו "יצר לב האדם" אינו רע ממש "מנעוריו", אלא מאוחר יותר – דבר שהוא בניגוד למשמעות הפסוק³⁶?

ג) כך אנו מוצאים בהמשך, בפרשת חיי שרה³⁷, על המילים "ועפרון ישב", שעל כך אומר רש"י "כתיב חסר, אותו היום..." – כי בהמשך הפסוקים מסופר על מעלתם של עפרון ובני חת, אשר עפרון הסכים למכור, ויותר מכך, לתת, את מערת המכפלה לאברהם למטרת קבורת שרה. ואם כך, מדוע³⁸ מופיעה בתורה בתחילת הסיפור על עפרון, המילה "ישב" בכתיב חסר, המצביע על חסרון אצלו³⁹?

הערות

30. א, יח. וראה שם א, ד: וירא אלקים את האור כי טוב.
31. א, י (בשייכות ליום ב'); יב; כא; כה.
32. ועוד יותר – בסיום כל מעשה בראשית, נאמר (שם, לא) "והנה טוב מאוד".
33. וראה באו"א – גו"א ומשכיל לדוד לפרש"י (א, יד).
34. ואף שבריבוי פעמים לא פירש רש"י החסר גם במעשה בראשית, וכמו "בקר" (א, ה)* דכתיב חסר, הרי מובן דגם כאשר מפרש "חסר" לפי שסותר לתוכן התיבה או הכתוב וכיו"ב (כנ"ל בפנים) – היינו רק באם ע"פ דקדוק צ"ל מלא, וכמו "מאורות" ל' רבים (ראה משכיל לדוד שם עד"ז), משא"כ "בקר" וכיו"ב שנכתב במקרא תמיד חסר. ועד"ז יש לפרש בשאר הדוגמאות דלקמן בפנים ובהערות. ולהעיר מרש"י לך טז, ה "כל בינך שבמקרא חסר וזה מלא". ומזה מוכח, דכ"מ שפרש"י "חסר", אף שי"ל שמפרשו גם מחמת השינוי מן הרגיל – אין זה כל הטעם, דאל"כ – הי' כותב כן מפורש, וכבפ' לך שם.
35. ח, כא.
36. ראה משכיל לדוד שם – באו"א.
37. כג, י.
38. וכן י"ל בעוד מקומות שרש"י מפרש "חסר". ואכ"מ.
39. ואף דלהלן שם (כג, טז) פרש"י חסרונו של עפרון – ה"ז חידוש בפ"ע שלמדין מהכתוב שם, ואין זה נוגע להתחלת הענין בנוגע לעפרון – שם מדובר בפשטות בנוגע למעלתו, כבפנים.
. ועד"ז "אלקים" בלא ו' (א, א), שבכ"מ נכתב כן (וגם מובן הוא כאן, ע"פ פרש"י שם "לבראותו במדת הדין"). וכ"ה בנוגע ל"תהו ובהו וחשך" (א, ב), דכן נכתב בכ"מ (ומתאים גם מצד תוכנו).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.