ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כט ואתחנן שיחה ב

35

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־2 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

גם התמדתו ושקידתו בלימודיו. ובודאי שאין לקבוע לגבי תלמיד כזה – כלל – עד כדי כך שמשום כך מגלין רבו – שלימוד תורתו הוא חייו – שהרי אם כך הוא, חייבת להיות לכך השפעה על התנהגותו].

ג. "טעם רוחני" אך מבוסס על ההלכה

על ההוספה והטעם שמביא הרמב"ם – "וחיי בעלי חכמה..." – כותב הגאון הרוגוטשובי באחת מתשובותיו¹⁹ "וזה הוא טעם רוחני",

והוא מציין שם טעם אחר ("בפשוט") להלכה "מגלין רבו עמו"²⁰: עצם העובדה שהתלמיד הוא הורג נפש (בשגגה) מהווה הוכחה להיותו "תלמיד שאינו הגון"²¹, וכיון שאסור ללמד "תלמיד שאינו הגון"²², יוצא, ש"הוא (רבו) פשע בזה לכן הוא משועבד".

אבל,

[בנוסף לקושי על טעמו של הרוגושטובי – אשר לפי פירושו יוצא, שההלכה "תלמיד שגלה מגלין רבו עמו" היא דוקא במקרה²³ שבו גם הרב אינו "הגון", כלומר, שהוא ידע שתלמידו אינו "הגון"²⁴ ולמרות זאת הוא פשע ולימדו, בניגוד להלכה²⁵! וכן יש על פירושו קשיים נוספים, שאין כאן מקומם, הרי עוד ועיקר],

מעצם הדבר שהרמב"ם מביא את הטעם בספרו משנה תורה שהוא ספר של "הלכות הלכות"²⁶, הכרחי לומר, שלפי

הערות

19. שו"ת צפע"נ דווינסק ח"א סכ"א (הועתק בצפע"נ המלוקט על מס' מכות שם).
20. וראה עד"ז עיון יעקב (לע"י מכות שם) בטעם הדין ד"רב שגלה מגלין ישיבתו עמו". [אבל גם בזה – אין זה כשיטת הרמב"ם, שהרי מסתימת לשונו (הל' רוצח רפ"ז) "וכן הרב שגלה כו'" מוכח שס"ל שהוא מאותו הטעם (כב"תלמיד שגלה כו'") ד"עשה לו כדי שיחי' וחיי בעלי חכמה כו'" (וראה גם לקו"ש ח"ה ע' 375 ובהערות 34, 35 שם). וכן מפורש במאירי מכות שם: וכן הרב שגלה כו' שאין לו חיים בלא ישיבה. ואכ"מ].
21. וכפרש"י מכות שם (הנ"ל) "אינו מצוי אלא ברשעים". אבל ראה הערה 23.
22. כהמשך הגמרא במכות שם (כנ"ל). וראה גם חולין קלג, א. רמב"ם הל' ת"ת רפ"ד.
23. ודוחק הכי גדול לומר שכל המציאות דהורג נפש בשגגה (ובמילא – תלמיד שגלה) היא רק באדם כזה שרשעתו גלוי' עד כ"כ שהי' צריך רבו להכיר בזה! ומ"ש רש"י "שאינו מצוי אלא ברשעים" – י"ל כוונתו בפשטות, שאצל תלמיד שאינו הגון יותר שכיח ("מצוי") מפני עונותיו ולכן צריך להזהר מתלמיד שאינו הגון. אבל גם אצל תלמיד הגון אפשר שיקרה שיהי' הורג נפש בשגגה. ולכן נאמר "תלמיד" סתם בלי שום הגבלה (למטה וגם למעלה). ולהעיר שלשון רש"י זה ("שאינו .. ברשעים") לא הועתק ברש"י שברי"ף. וכן ליתא בנמוק"י שם.
24. והרי מלמדין תורה גם ל"תם" (רמב"ם הל' ת"ת שם), היינו לתלמיד "שאין ברור לנו אם הוא טוב אם לאו" (כס"מ ולח"מ שם).
25. ולפמ"ש אדה"ז בהל' ת"ת (פ"ד קו"א סק"א. וראה שם סי"ז) דגם בתלמיד שאינו הגון י"ל שהרב "צריך להכניס א"ע לבית הספק אם א"א בע"א" – אין הכרח שהיתה בזה פשיעה (נגד הדין).
26. ל' הרמב"ם בהקדמתו לס' משנה תורה (קרוב לסופה).

מצוטט ב־2 עמודים

תורת מנחם 1

מא - שנת תשכ"ה - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת* ש"פ ויצא, ט' כסלו, ה'תשכ"ה לקו"ש חכ"ט ע' 35

שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1

יורה דעה ‹ הלכות תלמוד תורה ‹ הלכות ת"ת פרק רביעי ‹ יז לקו"ש חכ"ט ע' 35

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.