1
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. "עיר"; "קריה"
בפרשתנו כשהתורה מתארת את כיבוש סיחון וארצו, נאמר1 "ונלכד את כל עריו בעת ההיא ונחרם את כל עיר מתם והנשים והטף... לא היתה קריה אשר שגבה ממנו". וכך נאמר גם לגבי כיבוש ארץ עוג2 "לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאתם".
מפשטות לשון הפסוק "לא היתה קריה", למרות שלפני כן נאמר "ונלכד את כל עריו, מובן, שקריה אינה בדיוק כעיר, ושהתורה משנה בניסוחה רק לשם יופי המליצה3, אלא למושג קריה יש משמעות אחרת, ואת זאת מוסיפה התורה "לא היתה (אפילו) קריה אשר שגבה ממנו .. אשר לא לקחנו מאתם" – לא זו בלבד שכבשו את הערים, אלא גם את הקריות.
מהו ההבדל בין "קריה" לבין עיר? ומה היתרון בכך שגם הקריות נכבשו?
יש המפרשים4, ש"קריה" היא עיר מוקפת חומה, בעוד שבמושג עיר הכוונה היא לעיר פרזות, כפי שאומרת התורה מיד לאחר מכן "לא היתה קריה... ששים עיר..."2, "כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה... לבד מערי הפרזי..."5. והחידוש הוא, שלא זו בלבד שערי הפרזי נכבשו, אלא נכבשו גם הקריות, הערים המוקפות חומה שמוגנות הרבה יותר.
אבל דוקא מכך יש לדייק ולומר, שמפסוקים אלו נלמדת ההוכחה להיפך: מעצם העובדה שהתורה מוסיפה את ההבדל הזה, בין "ערים בצורות חומה..." לבין "ערי הפרזים" בפסוק נפרד", מובן, שבהבדל בין "עיר" לבין "קריה" בפסוק הקודם, הכוונה היא להבדל אחר6. ובמיוחד כאשר את ההבדל שבין "עיר" לבין "קריה" כבר מציינת התורה במלחמת סיחון שלפני כן, ושם אין מוזכר ההבדל של "ערים בצורות חומה..." לעומת "ערי הפרזי"7.
הערות
- 1. ב, לד. שם, לו.
- 2. פרשתנו ג, ד.
- 3. ראה ראב"ע בלק כד, יז. רלב"ג שם. ועוד. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 13 ואילך. חי"ג ע' 86 ואילך.
- 4. ראה צפע"נ מסעי לה, יא. מלבי"ם שם.
- 5. ג, ה.
- 6. ראה רד"ק ירמי' מח, מא בפירוש "קריות". אבל ע"פ פירושו אא"פ לומר שזהו החידוש כאן. ופשיטא שאין לפרש כאן ע"פ פירוש הערוך ערך קרי' (בלשון קרי' שבב"ר פי"ח, ג) – כפר.
- 7. ועוד: הרי במלחמת סיחון ועוג מפורש (חקת כא, כג. לג) "ויצא לקראת ישראל", "ויצא עוג מלך הבשן לקראתן הוא וכל עמו", וכפרש"י (שם, כג – מתנחומא שם כג. במדב"ר פי"ט, כט) גבי מלחמת סיחון ד"נתן בלב כל אנשי המלחמה לצאת מן העיירות ונתקבצו כולם למקום אחד ושם נפלו ומשם הלכו ישראל אל הערים ואין עומד לנגדם כו'" – ומאי נפק"מ איכא בזמן המלחמה (אף דאילו 1 הייתה חשבון מלאה יתושין כו' – רש"י חוקת כא, כג) דהיו הערים מוקפות חומה?
אבן עזרא על במדבר כ״ד:י״ז - הטקסט מספריא
אראנו ולא עתה. הקרוב אלי כי זאת הנבוא' על דוד אמר ולא עתה כי אחרי ארבע מאות שנה היתה:
אשורנו ולא קרוב. הטעם כפול והמשל הוא כוכב ושבט:
דרך כוכב. יש דמות כוכבים דורכים ברקיע שלא היו בתולדת ולא נודעו:
וקם שבט. מלכות והנכון בעיני כי מלת דרך שיראה בדרכו כטעם הכוכבים ממסילותם ורבים פירשוהו על המשיח והקדמונים אמרו סנחריב בלבל הגוים והנה מואב ועמלק ואשור ועוד למה השלים וענו עבר רק היה ראוי להיות דרך כוכב בסוף משלו וחסירי דעת יחשבו כי המפרש דרך כוכב על דוד הוא מכחש ביאת המשיח חלילה חלילה כי המשיח מבואר היטב בנבואת דניאל כאשר פירשתי שהזכיר עמידת מלכי יון וקום החשמונים ועמידת בית שני ושני המצור והגליות והישועה זה אחר זה ואין צורך לנביא בעולם עם דברי משה שהוא העיקר אם יהיה נדחך בקצה השמים ושב ה' אלהיך את שבותך:
ומחץ פאתי מואב. כן עשה דוד:
וקרקר. כמו מקרקר קיר והטעם הורס הקיר כמו מסעף:
בני שת. כמו בני אדם כי הוא העיקר כי נח מבני בניו היה ויאמר היצחקי כי פירשו על בני עמון גם מואב והטעם כפול גם אמר שהוא מגזרת וחשפי שת רמז לבנות לוט והוא רחוק בעיני כי השת הוא האחור שהוא כמו היסוד כמו כי השתות יהרסון ורבים פירשו כל בני שת מגזרת כי השתות והטעם כי יהרום המדינות ואיננו רחוק:
בראשית רבה י״ח:ג׳ - הטקסט מספריא
רַב חִסְדָא אָמַר בָּנָה בָהּ מְגוֹרוֹת יוֹתֵר מִן הָאִישׁ, רְחָבָה מִלְּמַטָּן וְצָרָה מִלְּמַעְלָן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא מְקַבֶּלֶת עֻבָּרִים. (בראשית ב, כב): וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם, אָמַר רַבִּי אָבִין טָבוֹי לִקְרָיָה דְּמַלְכָּא שׁוֹשְׁבִינֵיהּ.
במדבר רבה י״ט:כ״ט - הטקסט מספריא
נַעְבְּרָה נָא בְאַרְצֶךָ (במדבר כ, יז), כְּמוֹ שֶׁשָּׁלַח אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם שֶׁלֹא לְהַזִּיקוֹ, כָּךְ שָׁלַח לָזֶה (דברים ב, כח): אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי, דַּרְכָּן שֶׁל מַיִם לִתֵּן בְּחִנָּם וְאָנוּ נִתֵּן דָּמוֹ. (במדבר כ, יז): דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, וּבְמָקוֹם אַחֵר כְּתִיב (דברים ב, כט): עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר, אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְשׁוֹמֵר שֶׁנָּטַל שְׂכָרוֹ לִשְׁמֹר גֶּפֶן אוֹ תְּאֵנָה, בָּא אֶחָד וְאָמַר לוֹ עֲבֹר מִכָּאן שֶׁאֲנִי בּוֹצֵר אֶת הַכֶּרֶם, אָמַר לוֹ אֲנִי אֵינִי יוֹשֵׁב לִשְׁמֹר אֶלָּא בִּשְׁבִילְךָ וְאַתָּה בָּאתָ לְבָצְרָהּ. כָּךְ סִיחוֹן נָטַל שְׂכָרוֹ מִכָּל מַלְכֵי אֶרֶץ כְּנַעַן וְהָיוּ מַעֲלִין לוֹ מִסִּין, שֶׁהָיָה מַמְלִיךְ אוֹתָן, הוּא וְעוֹג שְׁקוּלִין כְּנֶגֶד כֻּלָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלה, יא): לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל נַעֲבֹר בְּאַרְצְךָ לִכְבּשׁ אֶת הַמַּלְכוּת, אָמַר לָהֶם אֵינִי יוֹשֵׁב אֶלָּא לְשָׁמְרָם מִפְּנֵיכֶם, (במדבר כא, כג): וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ. (במדבר כא, כג): וַיֶאֱסֹף סִיחֹן, בְּמַחֲשָׁבָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמָסְרוֹ בְּיָדָן שֶׁלֹא בְצַעַר, כְּתִיב (דברים א, ד): סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן, אִלּוּ חֶשְׁבּוֹן מְלֵאָה יַתּוּשִׁים אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְכָבְשָׁהּ, וְאִלּוּ הָיָה סִיחוֹן בְּבִקְעָה אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִשְׁלֹט בּוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהָיָה גִבּוֹר וְשָׁרוּי בְּעִיר מִבְצָר. אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן, אִלּוּ יוֹשֵׁב לוֹ בָּעֲיָרוֹת שֶׁלּוֹ הוּא וְאֻכְלוּסָיו, הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְיַגְּעִין בּוֹ לִכְבּשׁ אֶת כָּל עִיר וָעִיר, אֶלָּא כִּנְּסָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְנֵיהֶם לְמָסְרָן בְּיָדָן בְּלֹא צַעַר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים ב, לא): רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ, הָרְגוּ אֶת כָּל גִּבּוֹרָיו שֶׁיָּצְאוּ לִקְרָאתָן וְחָזְרוּ עַל הַנָּשִׁים וְהַטַּף שֶׁלֹא בִּיגִיעָה, לְכָךְ כְּתִיב: וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן, (במדבר כא, כה): וַיִּקַח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה.
רש"י על במדבר כ״א:כ״ג - הטקסט מספריא
ולא נתן סיחן וגו'. לְפִי שֶׁכָּל מַלְכֵי כְנַעַן הָיוּ מַעֲלִין לוֹ מַס, שֶׁהָיָה שׁוֹמְרָם שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עֲלֵיהֶם גְּיָסוֹת, כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, אָ"לָ, כָּל עַצְמִי אֵינִי יוֹשֵׁב כָּאן אֶלָּא לְשָׁמְרָם מִפְּנֵיכֶם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים כָּךְ (תנחומא):
ויצא לקראת ישראל. אִלּוּ הָיְתָה חֶשְׁבּוֹן מְלֵאָה יַתּוּשִׁין אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְכָבְשָׁהּ, וְאִם הָיָה סִיחוֹן בִּכְפָר חַלָּשׁ אֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְכָבְשׁוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה בְּחֶשְׁבּוֹן; אָמַר הַקָּבָּ"ה מָה אֲנִי מַטְרִיחַ עַל בָּנַי כָּל זֹאת לָצוּר עַל כָּל עִיר וָעִיר? נָתַן בְּלֵב כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָצֵאת מִן הָעֲיָרוֹת, וְנִתְקַבְּצוּ כֻלָּם לְמָקוֹם אֶחָד וְשָׁם נָפְלוּ, וּמִשָּׁם הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל אֶל הֶעָרִים וְאֵין עוֹמֵד לְנֶגְדָּם, כִּי אֵין שָׁם אֶלָּא נָשִׁים וָטָף (שם):
לא נתן סיחון וגו׳ AND SIHON WOULD NOT SUFFER [ISRAEL TO PASS THROUGH HIS BOUNDARY] — For all the Canaanite kings paid him tribute, because he protected them that no hostile forces should pass through his land against them. As soon as Israel said to him, “Let me pass through they land”, he answered them: “The whole purpose of my dwelling here is to protect them against you, and yet you speak thus!” (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
ויצא לקראת ישראל AND HE WENT OUT AGAINST ISRAEL — Even if Heshbon had been full of people as puny as gnats, no human being could have captured it, and if Sihon had been (resided) in a weak village no human being could have overcome him. How much the more was he invincible whilst he dwelt in Heshbon. Therefore the Holy One, blessed be He, said: Why should I trouble My children to all this extent, to besiege each city? He therefore put it into the hearts of all the men of war to go forth from the cities, and they assembled all of them in one spot, and there they fell in battle; from there Israel proceeded to the cities and there were none to resist them, for there were only women and children there (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.