181
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יתברך71, ה"יש" האמיתי. והמשמעות של "להנחיל אוהבי יש" היא התאחדותו, כביכול, של היהודי עם "יש האמיתי". וזהו הדיוק בפסוק "להנחיל אוהבי יש", כי התאחדותו של היהודי עם ה"יש האמיתי", "יש המוחלט"71, קשורה לענין הנחלה, שהיהודי הוא, כביכול, "עצם המוריש", כדלעיל72.
בכך יובן מדוע מביא הרמב"ם דוקא במצות הנחלות את המילים "איש כי ימות ובן אין לו" – כי המשמעות הרוחנית של הנחלה מתבטאת דוקא ב"ובן אין לו":
המעלות של "חלקנו" ו"גורלנו" קשורות לדרגה שבה הקדוש־ברוך־הוא מצטמצם, כביכול, לדרגה של "אב", כך מתאפשרת מציאות אחרת, של בן. גם בדרגה של "גורלנו", שבה הקדוש־ברוך־הוא בוחר בישראל, הרי הבחירה בהם היא להיותם בניו73.
ואילו המהות של "ירושתנו" קשורה לעצמותו של הקדוש־ברוך־הוא, שעל כך נאמר "ובן אין לו" – מעל לכל אפשרות של מציאות שמחוצה לו, אפילו באופן של בחירה, וזהו שרשם של ישראל – ישראל וקודשא־בריך־הוא כולא חד.
הערות
- 71. ראה רמב"ם בתחלתו ע"ד מציאות ואמתתה.
- 72. וראה גם לקו"ש [המתורגם] חכ"ב ע' 55 (ואילך). (משיחות י"ג ניסן וש"פ שמיני תשמ"ה)
- 73. אלא שאינו נתפס בזה, כי מכיון שהסיבה לזה שהם בניו, היא הרצון בהם [לא כבבחי' "חלקנו", שהסיבה לרצון דהקב"ה בישראל הוא לפי שישראל הם "בנים" והוא ית' הוא "אבינו", ורצון זה הוא הכרחי, כביכול, משא"כ בבחי' גורלנו], דבחי' מחשבה זו מצ"ע היא מופשטת מצורת ה"בן" (ישראל), כיון שהיא למעלה מתואר "אב", ורק מצד רצון ובחירת הקב"ה בישראל נעשו ישראל בניו ית' ו"נחקקה צורתן" (כנ"ל (הערה 62) בלשון הה"מ) גם במחשבה זו, ולכן אינו נתפס בזה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.