176
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הארץ אנו מוצאים, שבנוסף לירושת הארץ באופן כללי25, מופיעים כאן במפורט שלשה ענינים: א) ירושת הארץ, ב) חלוקה באופן של "לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו"26, ג) "אך בגורל יחלק את הארץ"27.
כלומר, שייכותה של ארץ ישראל לעם ישראל היא בשלש דרכים28: א) ירושה, ב) חלוקה לפי הגיון ושכל ("לרב תרבה..."), ג) חלוקה לפי הגורל29.
ויש לומר, שהטעם לכך שנדרשים כל שלשת הענינים הוא: נתינת ארץ ישראל לעם ישראל כנחלה, לא היתה סתם נתינה וחלוקה של ארץ כלשהי לעם ישראל –
הרי ארץ ישראל היא "נחלת ה'"30, "תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"31, ולכן נתינתה דוקא לישראל מותאמת להיותם "נחלת ה'"32, קשורים לקדוש־ברוך־הוא, כדברי חז"ל33 "אמר הקדוש־ברוך־הוא יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי". ולכן, נתינת ארץ ישראל, נחלת ה' לעם ישראל, מבטאת ומגלה את הקשר של בני ישראל לקדוש־ברוך־הוא34:
ומשום כך, כשם שהקשר של בני ישראל לקדוש־ברוך־הוא הוא בשלשה אופנים – כנאמר35 "אשרנו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו" – כך גם נתינת ארץ ישראל לעם ישראל היא בשלשה אופנים: חלק, גורל וירושה.
וכיון שהסדר שבין שלשת הענינים הללו – חלק, גורל וירושה – הוא כזה, שהאופן האחרון הוא "ומה יפה
הערות
- 25. "דכתיב (וארא ו, ח) ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' ירושה היא לכם מאבותיכם" (ב"ב קיט, ב. וראה גם ע"ז נג, ב. ועוד).
- 26. כו, נד.
- 27. שם, נה.
- 28. בפרט להדיעות דהחלוקה "לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו" נאמר גם על החלוקה הכללית דא"י לי"ב השבטים (לא רק על המשפחות שבתוך השבט) – ראה ספרי פרשתנו שם (עה"פ איש לפי פקודיו). פרש"י שם. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך גורל (ע' תטז), נמצא גם בחלוקה דכלל א"י לכל בנ"י, היו כל הג' – ירושה, ע"פ גורל, חלק – לרב תרבה גו'.
- 29. והאורים ותומים ה"ז ענין אחד עם הגורל, שהי' מוכיח שהגורל הי' ע"פ רוה"ק – ראה פרש"י פרשתנו כו, נד. רשב"ם ב"ב קכב, א ד"ה והי' מכוין. וראה אנציקלופדי' שם.
- 30. ש"א כו, יט ובפרש"י ועוד שם. רמב"ם הל' מלכים פ"ה הי"ב.
- 31. עקב יא, יב.
- 32. ראה ואתחנן ד, כ. עקב ט, כו. כט. האזינו לב, ט. ובכ"מ בנ"ך.
- 33. תנחומא ראה ח. וראה במדב"ר פכ"ג, ז (בסופו).
- 34. ובמכילתא (בשלח טו, יז) "יבואו ישראל שנקראו נחלה לארץ שנק' נחלה ויבנו ביהמ"ק שנק' נחלה בזכות התורה שנק' נחלה.
- 35. לפני תפלת השחר (וכ"ה ב"סדר תפלות" להרמב"ם – בסו"ס אהבה).
רש"י על במדבר כ״ו:נ״ד - הטקסט מספריא
לרב תרבה נחלתו. לְשֵׁבֶט שֶׁהָיָה מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין נָתְנוּ חֵלֶק רַב, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹא הָיוּ הַחֲלָקִים שָׁוִים, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל לְפִי רִבּוּי הַשֵּׁבֶט חָלְקוּ הַחֲלָקִים, לֹא עָשׂוּ אֶלָּא עַ"יְ גוֹרָל, וְהַגּוֹרָל הָיָה עַל פִּי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּבָבָא בַתְרָא (דף קכ"ב): אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן הָיָה מְלֻבָּשׁ בְּאוּרִים וְתֻמִּים וְאוֹמֵר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אִם שֵׁבֶט פְּלוֹנִי עוֹלֶה, תְּחוּם פְּלוֹנִי עוֹלֶה עִמּוֹ, וְהַשְּׁבָטִים הָיוּ כְתוּבִים בִּשְׁנֵים עָשָׂר פְּתָקִין וְי"ב גְּבוּלִין בְּי"ב פְּתָקִין, וּבְלָלוּם בַּקַּלְפִּי, וְהַנָּשִׂיא מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכוֹ וְנוֹטֵל שְׁנַיִם פְּתָקִין, עוֹלֶה בְיָדוֹ פֶּתֶק שֶׁל שֵׁם שִׁבְטוֹ וּפֶתֶק שֶׁל גְּבוּל הַמְפֹרָשׁ לוֹ, וְהַגּוֹרָל עַצְמוֹ הָיָה צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר אֲנִי הַגּוֹרָל עָלִיתִי לִגְבוּל פְּלוֹנִי לְשֵבֶט פְּלוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל פִּי הַגּוֹרָל", וְלֹא נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ בְּמִדָּה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ גְּבוּל מְשֻׁבָּח מֵחֲבֵרוֹ, אֶלָּא בְשׁוּמָא, בֵּית כֹּר רַע כְּנֶגֶד בֵּית סְאָה טוֹב, הַכֹּל לְפִי הַדָּמִים:
לרב תרבה נחלתו TO THE NUMEROUS THOU SHALT GIVE MORE INHERITANCE — To the tribe that had a numerous population they gave a large portion of land. Although the portions were not of equal area because, as we have now said, in all cases they assigned the portions according to the size of the tribe, yet they did so only by aid of the lot, but the lot fell by the utterance of the Holy Spirit, as is explained in Baba Batra 122a: Eleazar the Priest was clothed with the Urim and Thummim, and spake by the Holy Spirit, “If such-and-such a tribe comes up, such-and-such a territory shall come up with him”. The names of the tribes were written on twelve tablets, and those of twelve districts on twelve tablets. They mixed them in an urn, and the prince of a tribe inserted his hand in it and took out two tablets. There came up in his hand the tablet bearing the name of his tribe and the tablet relating to the district that had been declared by the Urim and Tummim to be intended for it. The lot, itself cried out, saying, “I, the lot, have come up for such-and-such a district for such-and-such a tribe”, as it is said, (v. 56) על פי הגורל by the mouth (utterance) of the lot [shall the possession thereof be divided]” (Midrash Tanchuma, Pinchas 6). The land was not divided by measurement alone because one district is superior to another but it was divided by estimating its fertility: a bad piece of land sufficient to sow a Kor was regarded as the equivalent of a good piece of land sufficient to sow a Seah (the thirtieth part of a Kor) — all depended upon the value of the soil.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ה׳:י״ב - הטקסט מספריא
לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו.
מדרש תנחומא, ראה ח׳ - הטקסט מספריא
כִּי יַכְרִית ה' וְגוֹ', זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: קַוֵּה אֶל ה' וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ (תהלים לז, לד), שֶׁהָיוּ סְבוּרִין לִיכָּנֵס לָאָרֶץ מִיָּד. אָמַר לָהֶם: אַתֶּם סְבוּרִים לִירַשׁ אֶת אַרְצָם, שִׁמְרוּ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: קַוֵּה אֶל ה' וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אֶרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה (תהלים לז, לד). הוּא שֶׁמּשֶׁה אָמַר, כִּי יַכְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ. מַהוּ כִּי יַכְרִית. עַל תְּנַאי הוּא. שֶׁאִם יִשְׁמְרוּ אֶת הַתּוֹרָה, יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא כִּי, עַל תְּנַאי הוּא. כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח (דברים כב, ז). כִּי תִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר (שמות ל, יב). כִּי תִּבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה (דברים כב, ח). אַף כָּאן הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶן שֶׁאֵינוֹ מַכְרִית אֶת הַגּוֹיִם אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת הַתּוֹרָה. חֲבִיבָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּחַר בָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אַתָּה מוֹצֵא, כְּשֶׁבָּרָא הָעוֹלָם, חִלֵּק הָאֲרָצוֹת לְשָׂרֵי הָאֻמּוֹת וּבָחַר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מִנַּיִן, שֶׁכֵּן מֹשֶׁה אָמַר, בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם וְגוֹ' (שם לב, ח), וּבָחַר לְחֶלְקוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ, יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ (שם פסוק ט). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָבֹאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּאוּ לְחֶלְקִי, וְיִנְחֲלוּ אֶת הָאָרֶץ שֶׁבָּאָה לְחֶלְקִי. לְכָךְ כָּתוּב, כִּי יַכְרִית. יִרְמְיָה הַנָּבִיא צָוַח וְאָמַר, וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים וְאֶתֵּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָה (ירמיה ג, יט), אֶרֶץ שֶׁחֲמָדוּהָ אֲבוֹת הָעוֹלָם. אַבְרָהָם נִתְאַוָּה לָהּ, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, וַיֹּאמֶר, ה' אֱלֹהִים, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה (בראשית טו, ח). יִצְחָק נִתְאַוָּה לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל (שם כו, ג). יַעֲקֹב נִתְאַוָּה לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וְגוֹ' וְשַׁבְתִּי בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי (שם כח, כ-כא). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף מֹשֶׁה נִתְאַוָּה לָהּ שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶתְחַנָּן אֶל ה' וְגוֹ' אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה וְגוֹ' (דברים ג, כג-כה). וְאַף דָּוִד נִתְאַוָּה לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית ה' (תהלים פד, יא). מַהוּ הִסְתּוֹפֵף. רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חֲנִילַאי וְרַב. חַד אָמַר, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲפִלּוּ יֵשׁ לִי פְּרַקְלִיטִין וּטְרַקְלִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְאֵין לִי אֶלָּא הַסַּף בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף. וְחַד אָמַר, אֲפִלּוּ לֹא יְהֵא לִי לֶאֱכֹל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא סִיפוּף שֶׁל חֲרוּבִין, בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף. הֱוֵי, וָאֶתֵּן לְךָ אֶרֶץ חֶמְדָה, אֶרֶץ שֶׁחָמְדוּ לָהּ הָאָבוֹת. נַחֲלַת צְבִי (ירמיה ג, ט). מַה צְּבִי קַל בְּרִיצָתוֹ, אַף אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְרִיצָה פֵּרוֹתֶיהָ, שֶׁמַּבְכֶּרֶת תְּחִלָּה. דָּבָר אַחֵר, מַה צְּבִי אֵין עוֹרוֹ מַחְזִיק אֶת בְּשָׂרוֹ, כָּךְ כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל זוֹכִין, אֵין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְזֶקֶת פֵּרוֹתֶיהָ, צִבְאוֹת גּוֹיִם (שם), שֶׁצִּבְיוֹנוֹת גּוֹיִם בָּהּ. כְּתִיב: מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶחָד, מֶלֶךְ הָעַי אֲשֶׁר מִצַּד בֵּית אֵל אֶחָד (יהושע יב, ט). אֵין בֵּין זֶה לְזֶה אֶלָּא שְׁלֹשָׁה, וְהוּא אוֹמֵר, מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶחָד, מֶלֶךְ הָעַי וְגוֹ' אֶחָד. אָמַר רַבִּי פַּרְנָךְ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה בְּחוּץ לָאָרֶץ, אִם לֹא הָיָה קוֹנֶה עִיר אַחַת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה נִקְרָא מֶלֶךְ. רְאֵה מַה כְּתִיב גַּבֵּי עָכָן, וָאֵרֶא בַּשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה (שם ז, כא). פּוּרְפִּירָא בַּבְלָאָה. וּמִנַּיִן הָיָה בִּירִיחוֹ פּוּרְפִּירָא בַּבְלָאָה. אֶלָּא שֶׁהָיָה מֶלֶךְ בָּבֶל לְשָׁם וְקָנָה עִיר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הֱוֵי, אֶרֶץ שֶׁצִּבְיוֹנוֹת שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּהּ, וְהוֹרִישָׁהּ לְיִשְׂרָאֵל. לְכָךְ כְּתִיב: כִּי יַכְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'.
במדבר רבה כ״ג:ז׳ - הטקסט מספריא
כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן (במדבר לד, ב), הֲלָכָה עַד שֶׁלֹא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ כֵּיצַד הָיוּ מְבָרְכִין עַל הַמָּזוֹן, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ עַד שֶׁלֹא נִכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְבָרְכִין בְּרָכָה אַחַת הַזָּן אֶת הַכֹּל, מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיוּ מְבָרְכִין עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן. מִשֶּׁחָרְבָה, הוֹסִיפוּ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם, מִשֶּׁנִּקְבְּרוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר, הוֹסִיפוּ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, הַטּוֹב שֶׁלֹא הִסְרִיחוּ וְהַמֵּטִיב שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה. וְאֵין לְךָ חֲבִיבָה מִכֻּלָּם יוֹתֵר מִבִּרְכַּת עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַזְכִּיר בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן אֶרֶץ חֶמְדָה וּבְרִית וְתוֹרָה וְחַיִּים, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲבִיבָה עָלַי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִן הַכֹּל, לָמָּה, שֶׁאֲנִי תַּרְתִּי אוֹתָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל כ, ו): בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה ג, יט): וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם. אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁהָרַג יְהוֹשֻׁעַ אוֹתָם הַמְּלָכִים אָמַר רַבִּי יַנַּאי הַכֹּהֵן שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם הָיוּ שָׁם, שְׁלשִׁים וְאֶחָד בִּירִיחוֹ שְׁלשִׁים וְאֶחָד בִּימֵי סִיסְרָא כְּשֶׁהָלַךְ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל נֶהֶרְגוּ אַף הֵם עִמּוֹ, לָמָּה, שֶׁהָיוּ מִתְאַוִּים לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבִקְּשׁוּ מִן סִיסְרָא וְאָמְרוּ לוֹ בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ נָבוֹא עִמְּךָ לַמִּלְחָמָה, כָּל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לַמִּלְחָמָה הָיָה מְשַׁלֵּם וְשׂוֹכֵר פּוֹעֲלִים בְּכֶסֶף שֶׁיַּעַזְרוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לְסִיסְרָא אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁין מִמְּךָ כְּלוּם אֶלָּא נָבוֹא עִמְּךָ בְּחִנָּם, שֶׁאָנוּ מִתְאַוִּים לְמַלְאוֹת כְּרֵסֵינוּ מִן מַיִם שֶׁל אוֹתָהּ הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, יט): בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ. לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין חֲבִיבָה כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, הֵן הָאָרֶץ חֲבִיבָה עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא, יב): אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד. וְיִשְׂרָאֵל חֲבִיבִין עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז, ח): כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן חֲבִיבִין עָלַי, לְאֶרֶץ שֶׁחֲבִיבָה עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 31 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לח תוכן ומפתח מאותו ספר ב"ב קכב, א
- לקוטי שיחות כרך לח פינחס שיחה א מאותו ספר ב"ב דף קכב.
- לקוטי שיחות כרך ב פינחס שיחה א מאותו ספר בבא בתרא קכב, א
- לקוטי שיחות כרך ב פינחס שיחה א מאותו ספר בבא בתרא קכב, א
- לקוטי שיחות כרך יא תצוה שיחה ב מאותו ספר ב"ב קכב, א
- לקוטי שיחות כרך יט שופטים שיחה א מאותו ספר ב"ב קכב, א
- לקוטי שיחות כרך יט נצבים שיחה ג מאותו ספר ב"ב קכב, א
- לקוטי שיחות כרך כג פינחס שיחה א מאותו ספר ב"ב קכב, א
- לקוטי שיחות כרך כג הוספות - שיחות שיחה י מאותו ספר ב"ב קכב, א
- לקוטי שיחות כרך כג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ו מאותו ספר ב"ב קכב, א
- תורת מנחם ר"ד יום ד' פ' פינחס, ט"ז תמוז, ה'תשי"ב* ב"ב קכב, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשי"ז ב"ב קכב, א
- שולחן ערוך קו"א חושן משפט הל' הפקר (א) ב"ב דף קכ"ב.
- תורת מנחם שיחת ש"פ שופטים, ב' אלול, ה'תשכ"ט ב"ב קכב, א
- תורת מנחם ש"פ פינחס, י"ט תמוז, ה'תשל"ב ב"ב קכב, א
- אגרות קודש כרך כח י'תשנג ע"ז נג, ב
- אגרות קודש כרך כד ט'רנז ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך ל חיי שרה שיחה א מאותו ספר ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך ל חיי שרה שיחה א מאותו ספר ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך ל ויחי שיחה ג מאותו ספר ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך ד פרקי אבות שיחה ג מאותו ספר ע"ז נג, א
- לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז מאותו ספר ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ו מאותו ספר ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך ט ראה שיחה א מאותו ספר ע"ז נג, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך י חיי שרה שיחה א מאותו ספר ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך טו חיי שרה שיחה א מאותו ספר ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך טו תולדות שיחה ב מאותו ספר ע"ז נג, ב
- לקוטי שיחות כרך כו פורים קטן שיחה א מאותו ספר שם נג, סע"א
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תש"כ ע"ז נג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, שושן-פורים קטן, ה'תשכ"ז ע"ז נג, ב
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' קרח, א' דר"ח תמוז, ה'תשל"א ע"ז נג, ב