174

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ובנוסף לכך: המצוה לעסוק בדיני נחלות, אינה מוטלת על האדם עצמו, אלא מצוה על בית הדין8 לדון "בדיני נחלות", וכפי שמסביר הרמב"ם במפורט את סדר הנחלות בהלכות עצמן בספר היד החזקה – כלומר, שבית הדין חייב לדון9 כיצד תקויים ירושת הנחלות ליורשים החיים, ואין עוסקים במצוה זו במוריש – ואם כך, אין מקום לקבוע מצוה זו אחרונה, כקשורה למות המוריש10.

כמו כן דרוש הסבר: כמקור למצוה הנ"ל "לדון בדיני נחלות" מצטט הרמב"ם את הפסוק, כאמור לעיל, "שנאמר: איש כי ימות ובן אין לו", ולכאורה, במילים אלו אינה כלולה מהות המצוה11.

יש נוסחאות אחרות12, שלפיהן מצטט הרמב"ם מילים נוספות מן הפסוק – "והעברתם את נחלתו...", ולפי מספר נוסחאות13 "והיתה14 .. לחוקת משפט"15, שמילים אלו אכן כוללות את עיקר מצות הנחלות,

אך כיון שבדפוסים הנפוצים של הרמב"ם מובאות רק המילים "איש כי ימות ובן אין לו"16 – יש לומר, שבהן

הערות

  1. 8. ראה חינוך מצוה ת': ולפי הנראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכל עיקר אזהר' אינה רק על ב"ד שדנו* בענין הנחלה וז"ל שכ' הוא מצוה לדון בדיני נחלה.
  2. 9. ואף שגם המצות (רכו־רכט) להיות ב"ד הורגין כו' וכן ה"תלי'" ו"לקבור הנהרג ביומו כו'" (רל־רלא) – ה"ז מצות הב"ד לא מצות של האדם במיתתו או הבאים לאחרי מיתתו, הרי עכ"פ ה"ה מצות שמתקיימות באדם ולאחר מיתתו: משא"כ לדון בדיני נחלות אי"ז מצוה המתקיימת בהאדם (במותו או לאחר מותו), כ"א מצות ב"ד לדון בנכסי אדם שמת, כבפנים.
  3. 10. אלא שממצוה רלו ואילך (מלבד מצוה רמז) מדובר במצות המסורות לב"ד בשייכות לממונו של אדם (משא"כ המצות רכד־רלא שהן בעונשי ב"ד בנוגע לגופו). ולכן י"ל שמסיים במצות שבממונו לאחרי מותו.
  4. 11. ובפרט שעפ"ז אינו סיום בדבר טוב – ראה תוס' סוף נדה. וראה בארוכה שיחת ש"פ מקץ תשד"מ ע"ד סיום בטוב בספר הרמב"ם.
  5. 12. ראה רמב"ם ספר המדע (ירושלים, תשכ"ד).
  6. 13. שם, יא.
  7. 14. ובסמ"ג מ"ע צו מביא רק פסוק זה.
  8. 15. וכן הובא בחינוך שם (המשך הפסוק "והעברתם גו'" והפסוק "והיתה גו'"*).
  9. 16. וכ"ה בספר המצות שלו – מצוה רמח.
  10. . כ"ה בחינוך לפנינו (וכ"ה בהוצאת שעוועל – ע"פ דפוסים ישנים וכת"י). ובס' החינוך עם פירוש מנחת יצחק תוקן "שידונו". וכן בהערות על ס' החינוך מבעל מעין החכמה (תקס"ד) – שנדפסו בס' השלמות על המנ"ח (הוצאת שולזינגער) – הועתק לשון החינוך "שידונו". ולכאורה כצ"ל.
  11. . ומ"ש "לחקת עולם" – לכאורה טה"ד וצ"ל "לחקת משפט".

מצוטט בעמוד אחד

לקוטי שיחות 1
  1. כרך לד ‹ וילך ‹ שיחה א ‹ 187 לקו"ש חכ"ח ע' 174

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.