128
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ח. חטא מי מריבה – מניעת קידוש השם
זהו הקשר שבין ג' תמוז לבין פרשת חוקת:
בפרשת חוקת19 מסופר על חטא "מי מריבה", שבגללו נענשו משה ואהרן ש"לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ..."20.
ולכאורה, אין מובן21: מה היתה חומרתו הגדולה כל כך של חטא זה, שבגללו לא נכנס משה לארץ ישראל? ובמיוחד, כאשר התורה מספרת על ענינים אחרים אשר משה נענש עליהם, אך למרות זאת לא נענש עליהם בעונש כה חמור. ודוקא חטא זה – השינוי של להכות את הסלע במקום לדבר אליו – הביא לגזירה חמורה זו, שלא ייכנס לארץ ישראל?!
ההסבר לכך נרמז בפסוק20 "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל", כפי שמבאר זאת רש"י, שמשום כך חטא זה חמור יותר מטענת משה רבינו כלפי הקדוש־ברוך־הוא "הצאן ובקר ישחט להם"22, כי שם "לפי שבסתר חסך עליו הכתוב, וכאן שבמעמד כל ישראל לא חסך עליו הכתוב מפני קידוש השם".
כלומר, כאשר מדובר על פעולה של קידוש השם או להיפך, יש משמעות לאופן שבו מתפרש המעשה על ידי אחרים.
ט. עמידה תקיפה מול הגויים
ויש להוסיף בכך ביתר עומק:
דרכו זו של הרבי, בהתייצבו נגד הפקודה של סוהריו, היתה אצלו לא רק בהוראות הקשורות בגלוי לעניני יהדות, אלא, כפי שסיפר הרבי23, שהוא החליט בהחלטה תקיפה, שהוא כלל לא ייבהל ולא "יתרגש" מהם, ולא רק שלא יתחשב בהם בדברים הקשורים בגלוי ליראת שמים.
ומפני התנהגותו זו הענישו את הרבי ביסורי גוף ר"ל, היכו אותו וכו'.
בדרכו זו הרי אינו קיים השיקול של קידוש השם או פגיעה בהרבצת התורה וכו' – ומהו ההסבר לאופן זה של התנהגות הרבי?
גם ההסבר לדרכו זו נרמז מיד בשמה של הפרשה: "חוקת", כפי שיוסבר להלן.
י. עבודת ה' באופן של חקיקה
אדמו"ר הזקן מסביר24 ש"חוקה" היא מלשון חקיקה.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.