81

להתקשרותם אל הקדוש־ברוך־הוא נבע מחשיבות עבודת ה', לכן לא היתה בבחירה זו "עצמיותם" של ישראל. עבודתם לא חדרה אל עצמותם ופנימיותם.

במתן תורה, כאשר הקדוש־ברוך־הוא בחר בישראל, נגרמה בחירתם של בני ישראל בקדוש־ברוך־הוא. היהודי אינו עובד את ה' רק מפני "חישובים" על המעלה שבעבודת ה', אלא מפני שהוא בוחר בכך בבחירתו החפשית: יהודי בוחר, ללא שום סיבה וגורם חיצוני, להיות עובד ה'. וכיון שעבודתו אינה רק מפני חשיבות עבודת ה', אלא מפני בחירתו, לכן הוא "שקוע" בעבודת ה' בכל עצמיותו.

לפי זה יובן³⁸ הפסוק³⁹ "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים". שהרי, לכאורה, תמוה⁴⁰: אם הקדוש־ברוך־הוא מראה לישראל⁴¹ שעל ידי ה"טוב" מגיעים ל"חיים", ועל ידי ה"רע" נגרם "מות"⁴² – כיצד מופיע לאחר מכן הציווי "ובחרת בחיים"? וכי יש צורך להורות לאדם לבחור ב"חיים" ולא ב"מות"?!

אחד ההסברים לכך הוא, שהדיוק הוא בביטוי "ובחרת בחיים": התורה מצווה ליהודי, שאמנם, "נתתי לפניך" חיים וטוב, כך שאתה רואה בעיניך שעל ידי ה"טוב" מגיעים ל"חיים", אך בכל זאת עבודת ה' צריכה להיעשות דוקא באופן של "ובחרת בחיים". אל לך לעשות "טוב" רק משום ששכלך מחייב אותך, מפני שהטוב מביא חיים, אלא עשה זאת בבחירתך החפשית: בחר בעצמך ב"חיים", אפילו לא היתה בכך שום מעלה, ואל תערב בכך שיקולים שכליים⁴³.

ט. גם הדברים הפשוטים – מתוך בחירה אמיתית

ענין זה, שמתן תורה הביא לידי כך שעבודתם של ישראל תהיה על ידי בחירה, מתבטא במתן תורה עצמו. ההסבר לכך הוא:

עשרת הדברות הם כללים פשוטים ביותר⁴⁴, שגם ההגיון האנושי מחייבם. יותר מכך: חז"ל אומרים⁴⁵ שב"כל דיבור ודיבור של הקדוש־ברוך־הוא יצתה נשמתן". ולכאורה⁴⁶: הדברות "אנכי" ו"לא יהיה לך" אכן עוסקים בענינים מהותיים הנוגעים לעצמיותו של היהודי, עד כדי שקיים לגביהם דין