37
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
רש"י38 "המאררים, המחסרים אותה מן העולם" – אלא הם גורמים לכך דוקא באופן של צער ויסורים (וצבתה בטנה ונפלה ירכה),
כך גם השפעתם הברוכה של ה"מים", במקרה של "לא שטית", אינה רק בכך שיהיו לה ילדים – "ונזרעה זרע", אלא האופן של "ונזרעה זרע" יהיה בניגוד לצער: "אם היתה יולדת בצער תלד בריוח"39. ובדומה לכך – "אם היתה יולדת שחורים יולדת לבנים" – בניגוד ל"שחרות" הפנים40 אשר נגרמת עקב היסורים של "צבתה בטנה ונפלה ירכה"41.
לעומת זאת, הפרטים האחרים שמציינים חז"ל – "נקבות יולדת זכרים, קצרים יולדת ארוכים" (וכן "אחד יולדת שנים", "יולדת לשתי שנים יולדת בכל שנה") – אינם קשורים ואינם דומים להשפעת המים המאררים במקרה של "שטית".
ו. בפנימיות: על ידי התשובה מגיעים לגאולה
ענין זה, שההבטחה "ונזרעה זרע" אינה מתארת שכר רגיל, אלא תוצאה של ה"מים המאררים" עצמם – מתאים גם למשמעות הפנימית של הסוטה:
בתחילת הענין, על הפסוק42 "איש .. כי תשטה אשתו" אומרים חז"ל43 "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". כלומר44, ענין הסוטה רומז ל"רוח שטות" הגורמת לאפשרות
הערות
- 38. שם, יח.
- 39. ועפ"ז יומתק הטעם שרש"י מדייק "תלד בריוח" (ולא "יולדת") – ראה הערה 11 – להדגיש שזהו ענין בהאשה גופא (היפך הצער שהיו המים גורמים בהאשה)*; משא"כ "יולדת לבנים" הו"ע בהולד.
- 40. ולהעיר שבפשטות מראה המים הי' שחור מצד העפר המעורב בהם (וראה ירושלמי סוטה פ"ב ה"ב).
- 41. כמובן בפשטות (וראה משנה סוטה (כ, א. רמב"ם הל' סוטה פ"ג הט"ז) "פני' מוריקות"). – ועפ"ז יומתק הא דרש"י מביא ענין זה, ולא "כעורים יולדת נאים" (ראה לעיל הערה 8). וראה לקמן הערה 56.
- 42. ה, יב.
- 43. סוטה ג, א. – ובתנחומא פרשתנו (ה) "אין המנאפין כו'", הובא בפרש"י עה"ת עה"פ. – ולהעיר שבתנחומא ופרש"י "שתכנס"*. וראה פרש"י עה"ת וישלח לב, ט.
- 44. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ב ע' 19 ואילך.
- . אבל אא"פ לרש"י לפרש (ע"ד מ"ש הרמב"ם הל' סוטה פ"ג הכ"ב) "מתחזקת .. ואם הי' בה חולי יסור" – כי בפסוק מפורש "ונזרעה זרע", היינו שהמדובר בענין השייך לזרע, הולדת בנים. – ולכן הוזקק רש"י לפרש "יולדת לבנים", ולא פי' (כבתיב"ע ורמב"ם) "פני' מזהירות" (היפך "פני' מוריקות" – ראה הערה 41) – כי מהפסוק מוכרח שהו"ע בשייכות ללידה.
- . ועד"ז הגירסא בסוטה שם ("נכנסה") – בע"י, כמה כת"י ועוד (ראה מס' סוטה עם שינויי נוסחאות הנ"ל). וכ"ה בהמשך הגמ' שם (גם לפנינו) "אין אדם מקנא כו' אא"כ נכנסה כו'".
תלמוד ירושלמי סוטה ב׳:ב׳ - הטקסט מספריא
משנה: הָיָה מֵבִיא פִיָילֵי שֶׁלְּחֶרֶשׂ חֲדָשָׁה וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֲצִי לוֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רְבִיעִית. כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְמָעֵט בַּכְּתָב כָּךְ הוּא מְמָעֵט בַּמַּיִם. נִכְנַס לָהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה וְטַבֶּלָּה שֶׁלְּשַׁיִשׁ וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָהּ כְּשֶׁהוּא מִגְבִּיהָהּ נוֹטֵל עָפָר מִתַּחְתֶּיהָ וְנוֹתֵן כְּדֵי שֶׁיֵירָאֶה עַל פְּנֵי הַמַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם.
הלכה: הָיָה מֵבִיא פִיָילֵי כול׳. תַּנֵּי חֲדָשָׁה. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּתַנִינָן תַּמָּן. הָיָה מֵבִיא פִיָילֵי שֶׁלְּחֶרֶשׂ חֲדָשָׁה. מָאן תַּנָּא חֲדָשָׁה. רִבִּי לִעֶזֶר. דְּהוּא דָרִישׁ לָהּ. אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים. מַה מַיִם שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה בָהֶן מְלָאכָה. אַף כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה בוֹ מְלָאכָה. נִיחָא תַמָּן דְּהוּא דָרִישׁ אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים. הָכָא מָה אִית לָךְ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דּוּ סָבַר כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי. מֵי כִיּוֹר. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אוֹמֵר מֵי מַעְיָין. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין בְּכָל הַמֵּימוֹת. וְהָא דְּרִבִּי לִעֶזֶר כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּמַּיִם. וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי אֱלִעֶזֶר בִּכְלִי חֶרֶשׂ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. [רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. בִּכְלִי חֶרֶשׂ חֲדָשָׁה.] אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בִּכְלִי חֶרֶשׂ לֹא בְּמַקֵּידָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ בְּמַקֵּידָה. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מָּאן דָּמַר. בִּכְלִי חֶרֶשׂ לֹא בְּמַקֵּידָה. רִבִּי לִעֶזֶר. מָאן דְּאמַר אֲפִילוּ בְּמַקֵּידָה. רַבָּנִן. כּוּלָּהּ רַבָּנִין. מָּאן דָּמַר בִּכְלִי חֶרֶשׂ לֹא בְּמַקֵּידָה. בְשֶׁנִּיטָל רוּבָּהּ וּמִיעוּטָהּ קַיָים. וּמָּאן דָּמַר. בְּמַקֵּידָה. בְשֶׁנִּיטָל מִיעוּטָהּ וּרוּבָּהּ קַיָים.
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בִּכְלִי חֶרֶשׂ. לֹא בִּמְפוּחָם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ בִּמְפוּחָם. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דָּמַר. בִּכְלִי חֶרֶשׂ לֹא בִּמְפוּחָם. רִבִּי לִעֶזֶר. מָאן דָּמַר. אֲפִילוּ בִּמְפוּחָם. רַבָּנִן. כּוּלָּהּ דְּרַבָּנִין. מָאן דָּמַר. בִּכְלִי חֶרֶשׂ לֹא בִּמְפוּחָם. רַבָּנִין. וּמָאן דָּמַר אֲפִילוּ בִּמְפוּחָם. רַבָּנִין.
תַּמָּן תַּנִינָן. אֵזוֹב שֶׁהִזָּה בוֹ כָּשֵׁר לְטָהֵר בּוֹ אֶת הַמְצוֹרָע. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. זוֹ לְהוֹצִיא מִדִּבְרֵי רִבִּי לִעֶזֶר. דְּתַנֵּי. הִזָּה בוֹ עַל הַחַטָּאת פָּסוּל לַמְצוֹרָע. הִזָּה בוֹ עַל הַמְצוֹרָע פָּסוּל לַחַטָּאת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וַהֲלֹא קַל וַחוֹמֶר הוּא. מָה אִם הַמְצוֹרָע שֶׁאֵין הַמְלָאכָה פוֹסֶלֶת בּוֹ הִזָּה בוֹ עַל הַחַטָּאת פָּסוּל לַמְצוֹרָע. חַטָּאת שֶׁהַמְלָאכָה פוֹסֶלֶת בָּהּ הִזָּה בָהּ עַל הַחַטָּאת אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא פָסוּל לַחַטָּאת.
הִזָּה בוֹ עַל הַמְצוֹרָע זֶה. מַהוּ שֶׁיְּכַשֵּׁר לִמְצוֹרָע אַחֵר. מַה דָמַר כָּשֵׁר. הָדָא רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי לָעְזָר מוֹדֵי בֵיהּ. וּמָאן דָּמַר פָּסוּל. הָדָא לֵית רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי לָעְזָר מוֹדֵיי בֵהּ. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. שַׁבָּתִי הָיְתָה וְהָלַכְתִּי אַחַר רִבִּי טַרְפוֹן לְבֵיתוֹ. אָמַר לִי. יְהוּדָה בְנִי. תֵּן לִי סַנְדָּלִי. וְנָתַתִּי לוֹ. וּפָשַׁט יָדוֹ לַחֲלוֹן וְנָתַן לִי מִמֶּנָּהּ מַקֵּל. אָמַר לִי. יְהוּדָה בְנִי. בְּזוֹ טִיהַרְתִּי שְׁלֹשָׁה מְצוֹרָעִין וְלִמַּדְתִּי בָּהּ שֶׁבַע הֲלָכוֹת. שֶׁהִיא שֶׁלַּיַּבְּרוֹת. וְרֹאשָׁהּ טֶרֶף. וְאוֹרְכָהּ אַמָּהּ. וְעוֹבְיָיהּ כִּרְבִיעַ כֶּרַע מִיטָּה. אַחַת לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה. וּמַזִין וְשׁוֹנִין וּמְשַׁלְּשִין וּמְטָהֲרִין. בִּפְנֵי הַבַּיִת וּשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת. וּמְטָהֲרִין בִּגְבוּלִין.
מֵי. יָכוֹל מַרְאֶה מַיִם. תַּלמוּד לוֹמַר אַרְדְּ. אוֹ אַרְדְּ. יָכוֹל מַרְאֶה דְּיוֹ. תַּלמוּד לוֹמַר מֵי. הָּא כֵיצַד. מַרְאֶה מַיִם וּמַרְאֶה אַרְדְּ. שִׁיעֲרוּ חֲכָמִים חֲצִי לוֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר. וְהָא תַנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. רְבִיעִית. רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִּינָן. כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְמָעֵט בִּכְתָב כָּךְ הוּא מְמָעֵט בַּמַּיִם.
תַּמָּן תַּנִּינָן. אַף הִיא עָשְׂתָה טַבֶּלָּה שֶׁלְּזָהָב שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְתוּבָה עָלֶיהָ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת הָיוּ הַנִּיצוֹצִים מְנַתְּזִין מִמֶּנָּה וְהָיוּ יוֹדְעִין שֶׁזָּרְחָה הַחַמָּה. מַה הָיָה כָתוּב עָלֶיהָ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אָלֶף בֵּית הָיָה כוֹתֵב עָלֶיהָ. וְהָא תָאנֵי. בִּכְתָב שֶׁכָּן כֵּן כְּתִיב שֶׁכָּן. לֹא מְעוֹבֶּה וְלֹא מֵידַק אֶלָּא בֵינוֹנִי. פָּתַר לָהּ בְּאָלֶף שֶׁבּוֹ מֵאָלֶף שֶׁבּוֹ בְּבֵית שֶׁכָּן מִבֵּית שֶׁכָּן. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָא. כָּל פָּרָשַׁת סוֹטָה הָיְתָה כְתוּבָה עָלֶיהָ. שֶׁמִּמֶּנָּה הָיָה קוֹרֵא וּמְתַרְגֵּם כָּל דִּיקְדּוּקֵי הַפָּרָשָׁה. וְלָמָּה מַיִם וְעָפָר וּכְתָב. מַיִם. מִמָּקוֹם שֶׁבָּאת. עָפָר. לְמָקוֹם שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת. כְּתָב. לִפְנֵי מִי שֶׁהִיא עֲתִידָה לִיתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.
תַּמָּן תַּנִּינָן. עֲקַבְיָה בֶּן מְהַלַּלְאֵל אוֹמֵר. הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵירָה. רִבִּי אַבָא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפַּי וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. שְׁלָשְׁתָּן דָּרַשׁ עֲקַבְיָא מִפָּסוּק אֶחָד. וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ. בֵּירְךָ. בּוֹרְךָ. בּוֹרְאֲךָ. בֵּירְךָ. מִמָּקוֹם שֶׁבָּאתָה. בּוֹרְךָ. לְמָקוֹם שֶׁאַתְּ הוֹלֵךְ. בּוֹרְאֲךָ. לִפְנֵי מִי שֶׁאַתָּה עָתִיד לִיתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.
שְׁלֹשָׁה דְבָרִים צְרִיכִין שֶׁיְּהוּ לִשְׁמָהּ. וְכָתַב לָהּ. וְעָשָׂה לָהּ. אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִיתָּן לָהּ. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים צְרִיכִין שֶׁיְּהוּ נִרְאִין. אֶפֶר פָּרָה. וַעֲפַר סוֹטָה. וְרוֹק יְבָמָה. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אַף דַּם צִפּוֹר מְצוֹרָע. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. שִׁיעֲרוּ לוֹמָר. אֵין דַּם צִפּוֹר קְטַנָּה בָטֶל בְּרְבִיעִית. וְלֹא דַם צִיפּוֹר גְדוֹלָה מְבַטֵּל אֶת הָרְבִיעִית. כְּהָדָא דְתַנֵּי. בְּדָם. יָכוֹל בְדַם וַודַּאי. תַּלמוּד לוֹמַר מַיַם חַיִים. אִי מַיַם חַיִים. יָכוֹל שֶׁיְּהוּ כוּלָּן מַיִם חַיִים. תַּלמוּד לוֹמַר דָּם. הָא כֵיצַד. מַיִם חַיִים שֶׁדַּם צִיפּוֹר נִיכָר בָּהֶן. שִׁיעֲרוּ חֲכָמִים. רְבִיעִית. רִבִּי פְּדָת בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מֵי סוֹטָה נִפְסָלִין בְּלִינָּה. רִבִּי אָחָה בְשָׁם רַב אָבִינָא. כָּל שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ לַמַּזְבֵּחַ אֵין הַלִּינָה פוֹסֶלֶת בּוֹ.
וּמִן הֶעָפָר. יָכוֹל מִן הַמּוּנָח לְקוּפָּה. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן. אוֹ אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן. יָכוֹל עַד שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדֶּקֶל. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִהְיֶה. הָא כֵיצַד. אִם אֵין שָׁם מֵבִיא וְנוֹתֵן שָׁם. אָמַר רִבִּי אָבִין. אָכֵן אִתְאֲמַרְתְּ. יָכוֹל לֹא יְהֵא כָשֵׁר עַד שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדֶּקֶל. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִהְיֶה. מִכָּל מָקוֹם. הַמִּשְׁכָּן. לְרַבּוֹת הַמִּשְׁכָּן וְנוֹב וְגִבְעוֹן וְשִׁילוֹ וּבֵית הָעוֹלָמִים.
משנה תורה, הלכות סוטה ג׳:ט״ז - הטקסט מספריא
אם טהורה היא יוצאת והולכת לה והרי היא מותרת לבעלה ואם טמאה היא מיד פניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאת גידין גידין והן אומרין הוציאוה (הוציאוה) כדי שלא תפרוש נדה והנדות מטמאות עזרת נשים והן מוציאין אותה מעזרת נשים שהיא עומדת בה. ובטנה צבה בתחלה ואח"כ תפול ירכה ותמות.
משנה תורה, הלכות סוטה ג׳:כ״ב - הטקסט מספריא
סוטה ששתת והיתה טהורה ה"ז מתחזקת ופניה מזהירות ואם היה בה חולי יסור ותתעבר ותלד זכר ואם היה דרכה לילד בקושי תלד במהרה. היה דרכה לילד נקבות תלד זכרים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.