ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כח חג השבועות שיחה א

28

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ה. הסיפור ב"תלמיד אחד" של בית הלל במסכת ביצה

הביאור בכל זה:

יש לומר, שהמקור לדברי אדמו"ר הזקן ש"בית הלל עשו כדבריהם" של בית שמאי – הוא במסכת ביצה³³:

"מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה [=ולהקריבה] ביום־טוב, חברו עליו תלמידי שמאי הזקן, אמרו לו: מה טיבה של בהמה זו? אמר להם: נקיבה היא ולזבחי שלמים הבאתיה .. ואותו היום גברה ידם של בית שמאי... והיה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן... שהיה יודע שהלכה כבית הלל ושלח... ואותו היום גברה ידן של בית הלל וקבעו הלכה כמותן ולא היה שם אדם שערער בדבר כלום".

לאחר מכן מביאה הגמרא "שוב מעשה בתלמיד אחד ("לאחר המעשה הזה היה מעשה בתלמיד אחד...". רש"י) מתלמידי בית הלל שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה, מצאו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי, אמר לו: מה זו סמיכה? (=מדוע בדעתך לסמוך ולהקריב), אמר לו: מה זו שתיקה? (=שהיה לך לשתוק), שתקו בנזיפה והלך לו".

ולכאורה: מכיוון ש"קבעו הלכה כמותן" – כבית הלל – שמביאים עולות³⁴ וסומכים עליהן בחג, כיצד יתכן שלאחר מכן היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי בית הלל שהביא עולתו לעזרה...³⁵, כלומר, שלא היה זה מעשה רגיל אלא מקרה יוצא דופן בתלמיד אחד – הרי כך היו צריכים לעשות כל תלמידי בית הלל, ובכלל – עם ישראל כולו (שהרי – קבעו הלכה כבית הלל)?

גוף הסיפור מוכיח איפוא, כי לאחר שקבעו הלכה כבית הלל, רוב עם ישראל³⁶, כולל תלמידי בית הלל – לא נהגו להביא עולתן ביום־טוב³⁷.

הערות

33. כ, סע"א ואילך.
34. דאף שמפורש בגמ' ש"אמר כל מי שרוצה לסמוך יבוא ויסמוך" – הרי משאלתם להלל (מה טיבה של בהמה זו) מוכח שטענו (בעיקר) כלפי הבאת העולה. וכן מוכח בתוספתא חגיגה (פ"ב, ו) כל מי שצריך להביא עולות ושלמים יבוא ויטול (וכן מירושלמי ביצה וחגיגה שם). וכ"ה בדק"ס ביצה שם מכ"י שההכרעה היתה (גם) על הבאת העולה.
35. ראה תוד"ה מביאין חגיגה ז, ב (נסמן עה"ג בביצה שם).
36. דזה ד"קבעו הלכה כמותן" (כב"ה) בעיקרו בא לשלול ה"בקשו לקבוע הלכה כמותן" (כב"ש – שלפני זה בברייתא), ולא לעשות דברי ב"ש אינה משנה.
37. וי"ל דגם בהמעשה דביצה לא הקריב אז בפועל תלמיד ב"ה, וכוונת הגמ' "שתקו בנזיפה והלך לו" הוא – שתלמיד ב"ה הלך לו*, ודחה הקרבתו למחר. ולכאורה כן משמע מדברי אביי שם "הלכך האי צורבא מרבנן דאמר לי' חברי' מילתא לא להדר לי' מילתא טפי ממה דאמר לי' חברי' דאיהו א"ל מה זו סמיכה וקא מהדר לי' מה זו שתיקה". ואת"ל דתלמיד ב"ש הוא שהלך לו, מהי הוכחת אביי שאין להשיב יותר, ממה שתלמיד ב"ה ענה לו "מה זו שתיקה" ולא יותר – הרי יתכן שלא אמר יותר מאחר שתלמיד ב"ש הלך לו. ומזה שתלמיד ב"ה הוא שהלך לו ולא אמר לו יותר – מוכח דלא להדר יותר. אבל ראה חכמת מנוח לביצה שם.
. ודלא לקרבן העדה לירושלמי (ביצה פ"ב סה"ד. חגיגה פ"ב סה"ג).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.