216

הגלות בפרק שביעי של הלכות תשובה, לאחר שני פרקים⁴⁵ בהם מאריך אודות הענין של בחירה חפשית ועל כך שיש בחירה חפשית לכל יהודי, ואומר אחר כך בתחילת פרק שביעי: "הואיל ורשות כל אדם נתונה לו... ישתדל אדם לעשות תשובה ולהתוודות כו'" – שיש לומר כוונת הרמב"ם בזה^*:

אמיתית הענין של תשובה היא בשעה שהיא באה בבחירתו החפשית של האדם, ובמילא צריך האדם להשתדל לעשות תשובה מצד בחירתו החפשית ולא⁴⁶ לחכות עד שיכריחו אותו מלמעלה לעשות תשובה; ובהמשך לענין זה אומר הרמב"ם "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן"⁴⁷ – שבני ישראל יעשו תשובה זו – תשובה הבאה מצד בחירתו החפשית של האדם].

וזהו ההבדל בין הענין הנאמר בפרשתנו ובין הנאמר בפסוק "ושבת..." הנ"ל: בפרשתנו לשון הפסוק הוא "אז יכנע לבבם הערל" – כאן אין מודגשת פעולת היהודי (מילתו את ערלת הלב), אלא שהלב הוא "נפעל", הוא נכנע מצד יסורי הגלות.

לעומת זאת בגאולה האמיתית והשלימה על־ידי משיח צדקנו יהיה "ושבת עד ה' אלקיך", התשובה של בני ישראל בכח עצמם. יסורי הגלות יהיו רק בבחינת מעורר, אך לאחר מכן תבוא התשובה מצד בני ישראל עצמם⁴⁸.