203

לא נתנבאו אלא לימות המשיח..." (ויהיה שינוי ממנהגו של עולם), צריך גם לומר ש"כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה..." – שלא כמו ר' אבהו ושלא כשמואל.

אך ברמב"ם בהלכות תשובה מצינו, כי למרות שפסק "אמרו חכמים כל הנביאים כולן לא ניבאו אלא לימות המשיח..." (כנ"ל סעיף ח), הוא פוסק⁸¹: "אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולים לעמוד בו".

ועל פי הנ"ל הדבר מובן: דברי ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן שצדיקים גמורים גדולים מבעלי תשובה – הם לשיטתו שגם בתחילת ימות המשיח יהיה ביטול מנהגו של עולם ועל כך "נתנבאו כל הנביאים";

אך לשיטת הרמב"ם שבתחילת ימות המשיח "עולם כמנהגו נוהג" – אין כל הכרח שצדיקים גדולים מבעלי תשובה⁸².

טז. מדוע אכן תהיה תקופה

שניה ניסית?

אמנם, לאחר כל האמור עדיין אין הדברים מחוורים כל צרכם: מכיוון שלדעת הרמב"ם, גדרם של ימות המשיח – הבאים בהמשך לביאת המשיח – קשור בכך ש"עולם כמנהגו נוהג" – מה ההכרח שבימות המשיח עצמם תהיה תקופה נוספת בה יהיה ביטול מנהגו של עולם? ועוד ועיקר – מהי הסיבה הנפלאה שתיצור ותביא את החידוש הנפלא – ההנהגה של התקופה השניה?

הדבר יובן בהקדם דברי הרמב"ם ב'איגרת תחיית המתים'⁸³, שם מסביר, כי מה שפירש בספר 'היד החזקה' את היעודים שלעתיד (כמו "וגר זאב עם כבש" ודומיהם) בתור "משל וחידה" – "אין דברנו זה החלטי⁸⁴ כו' שהם משל, ויתכן שהם יתקיימו כפשוטם"⁸⁵.

ולכאורה: לפי מה שנתבאר לעיל (סעיף יא־יב) הרי מוכרח שאין לפרש את היעודים בקשר למשיח וביאתו כביטול דבר ממנהגו של עולם – משום שגדרו של משיח הוא לפעול בעולם כפי שהוא "כמנהגו נוהג" דווקא, כנ"ל?

יז. במצב של "זכו" יתכנו ניסים, אך הרמב"ם מתאר את המוכרח על

פי הלכה

ויש לומר הביאור בזה: