ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כז בהר שיחה ב

188

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

רשע ושאינו יודע לשאול והשואל דרך חכמה".

ו. שאלת בן חכם

לפי האמור לעיל, ש"דברה תורה כנגד ארבעה בנים", מובן, שבכל מקום שבו מוצאים בתורה "שאלה" על מצוה, יש לברר על איזה סוג של "בן" מדברת כאן התורה.

ואין הכוונה רק לשאלה שחייבים להבהירה כדי לוודא שהשואל יקיים את המצוה, או שאלה הנובעת מספק או חולשה באמונה, אלא גם שאלת בן חכם, אשר תכליתה להבהיר ולהבין את פרטי הענין, כשאלת הבן החכם – מה העדות והחוקים והמשפטים.

וכך גם בעניננו: כשהתורה מציבה את השאלה "וכי תאמרו" בסוף הענין כולו, אף לאחר דיני היובל³⁷, ויותר מכך – מיד לאחר ברכותיו והבטחותיו של הקדוש־ברוך־הוא "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע...", היא מבהירה על ידי כך, שאין זו שאלתו של "בן רשע", שצריך לשכנעו בתשובה כדי שיקיים את מצות שביעית – שהרי אם כך, היתה התורה מבהירה זאת מיד עם הציווי על מצות שביעית, כדלעיל – אלא זוהי "שאלת בן חכם"³⁸, ותוכן שאלתו הוא:

בלומדו את הבטחותיו של הקדוש־ברוך־הוא "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע...", רוצה "הבן החכם" להבין את פרטיה ואופניה של הברכה: באיזה אופן תבוא ברכת ה'³⁹ בשנים שבהן

הערות

37. וגם לאחרי "ולא תונו" (כה, יז) – שלא יהי' מקום לטעות שהשאלה "וכי תאמרו מה נאכל" שייכת לקיום מצות (שמיטה או) יובל בנוגע לזריעת הארץ וכו'. – וע"פ המבואר בפנים יומתק ג"כ מה ששאלות ה"תם" וה"חכם" – אף שלפי ההלכה היא בשייכות להמצוות דליל פסח (ויצי"מ) – נכתבו בתורה לאחרי ההלכות דליל פסח (ובפרט שאלת בן חכם שנכתבה גם שלא בסמיכות לדיני פסח) – להדגיש שמקיימים הל' פסח ושאלתם היא, אדרבא, להוסיף בידיעה בעניני פסח, וכנ"ל בפנים סעיף ה.
38. להעיר מאוה"ח כאן.
39. בספורנו וכלי יקר (וראה גם מלבי"ם) כאן, ש"ואכלתם לשובע – בתוך המעים תהא בו ברכה" היא הברכה שיהי' מה לאכול בשנה השביעית, כי במעוט התבואה דשנה הששית "תהא בו ברכה (בתוך המעים)" ובמילא יהי' מה לאכול גם בשנה השביעית. אלא "וכי תאמרו מה נאכל" (שיהי' ספק אצלכם האם יהי' כן) אזי יתן ריבוי תבואה בפשטות, "ועשת את התבואה לשלש השנים". אבל: (א) בפרש"י לא נזכר שברכה זו שייכת לשנה הששית דוקא, ובפשטות היא ברכה כללית שתהי' בכל השנים (ולא – בכדי שיהי' מה לאכול בשנה השביעית דוקא). (ב) משינוי לשון רש"י בפ' בחוקותי (כו, ה) "אוכל קמעא והוא מתברך במעיו" משמע, שכוונת רש"י בפרשתנו "אף בתוך המעים תהא בו ברכה" אינה להענין ד"אוכל קמעא כו'". וראה לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 124 הערה 14. ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.