179

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

נלחם למנוע את "התפשטות" התאוה והרצון אל המחשבה הדיבור והמעשה30, אלא עבודתו היא גם29 להשפיע על המדות ועל השכל עצמם, בכך שהוא כופה את הרע שבלבו31 ובמוחו, ועד שהדבר משאיר רושם, לפחות, גם לגבי העתיד.

כפי שמבאר אדמו"ר הזקן32, שבשעת התפלה מעורר הבינוני אהבת ה' בהתגלות לבו33, המשפיעה על כך שהרע שבלבו יהיה אז "כאדם שישן"34, ואהבת ה' זו בשעת התפלה משאירה רושם על האדם, ומעניקה לו כוח ועוצמה "להתגבר ולשלוט על הרע הזה המתאוה תאוה"35.

ובמיוחד כיון שמדת האהבה של הבינוני בשעת התפלה היא אמיתית36, אשר "שפת אמת תכון לעד"37, ובכוחו לעורר אהבה זו לה', ועל ידי כך "להרדים" את הרע שבלבו, "בשעת התפלה מדי יום ביום"36. ויוצא מכך, שלבינוני יש שליטה מסויימת על ה"מהות ועצמות" (המדות וכו') של היצר הרע38.

בכך מובנים יותר דברי אדמו"ר הזקן20 על ה"בינוני", אשר "לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם". כלומר, לפי מצבו בהווה39 הוא בטוח ש"לא יעבור לעולם", שאף בעתיד יוכל בודאי לשלוט על היצר הרע ולא לעבור עבירה,

כי הבינוני שולט גם על המדות40 וכו' של היצר הרע, אך לא על עצם

הערות

  1. 30. ראה תניא רפי"ד: גם בשעה שהלב חומד כו'. שם רפט"ו.
  2. 29.
  3. 31. וזוהי עיקר מלחמת הבינוני, לשלוט על הרע שבלב ע"י שמעורר אהבת ה' בלבו (ראה תניא פי"ג (יח, ב). פט"ו־טז. ועוד) – והרי עיקר דרגת הבינוני הוא בחי' עבד עברי (מדות) – ראה אוה"ת וד"ח שם.
  4. 32. שם פי"ב־יג.
  5. 33. או עכ"פ האהבה שבתעלומות מוחו ולבו (תניא פט"ז. ע"ש), שהיא "האהבה המביאה לידי עשיית המצות בלבד" (שם פי"ז – כב, סע"ב).
  6. 34. שם פי"ג (יח, סע"ב ואילך). ובפי"ב (טז, ב) "ואז הרע שבחלל השמאלי כפוף ובטל לטוב". ועוד. – וראה שם פל"ה (מה, א) דגם בעת עשיית מצוה "הן בבחי' גלות ושינה".
  7. 35. שם ספי"ב (יז, ב).
  8. 36. שם פי"ג (יט, א). ע"ש בארוכה. לקו"ת ריש פרשתנו (מ, א).
  9. 37. משלי יב, יט.
  10. 38. עיין אוה"ת שם (ע' א'קלד. א'קמא). המשך תער"ב ח"א פקמ"ג. ס"פ רכ.
  11. 20.
  12. 39. ראה ליקוט פירושים כו' לתניא פי"ב (ע' רכט. רלה).
  13. 40. ולכאורה גם הבינוני שמצד עומ"ש (ראה לעיל הערה 29) נאמר עליו "ולא יעבור לעולם" (אע"פ שהרע הוא בתקפו ומושל עליו רק מצד העול). וראה ד"ה ואלה המשפטים תשל"ח פ"ה (סה"מ – מלוקט ח"א ע' שט). ואולי יש לומר, דמכיון שיש לו שליטה על לבושי הנפש (היינו כח המחדו"מ שלו) ה"ז כמו מקנה "גוף לפירותיו" (ראה לעיל סעיף ב). אבל עיקר הענין ד"גוף לפירותיו" הוא בזה שיש לו שליטה על (התפשטות) המדות דנפה"ב – כי הנפש עצמה היא "עשר בחינותי'", השכל ומדות (תניא רפי"ב. וראה לקו"ת ויקרא ביאור לד"ה ולא תשבית פ"א. ועוד) ולא לבושי הנפש, ושמם "לבושי" מוכיח.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.