163
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הזולת משפיע ומזיק לו, על־אחת־כמה־וכמה כך הוא במדה טובה, שכאשר מדברים על מעלותיו של הזולת, יש לכך בודאי השפעה טובה עליו, ועל־ידי כך מחזקים ומסייעים לו בעבודתו הרוחנית – מביאים לידי גילוי בפועל את הטוב שבו ואת מעלותיו56.
ו. לימוד זכות – גילוי הכחות הנעלים
וביתר עומק יש לומר: ניסוחו של הרמב"ם "ולא בגנותו כלל" בא ללמדנו, שתלמיד חכם המקיים את "ודן את כל האדם לכף זכות" כראוי, מגיע לידי כך שאכן אין הוא רואה כלל גנות אצל חבירו.
כדי להבין זאת יש לבאר יותר את המאמר "ודן את כל האדם לכף זכות": אדמו"ר הזקן מבאר בהרחבה בתניא57 את דברי חז"ל58 "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" – "מקומו גורם לו לחטוא, להיות פרנסתו לילך בשוק כו' ועיניו רואות...".
לפי זה יש לומר שגם זה נכלל במאמר "ודן את כל האדם לכף זכות", שכאשר רואים שהזולת אינו נוהג כראוי, יש למצוא הצדקה לאי־אשמתו במעשה שלילי זה59.
אמנם, הסבר זה מסיר את העונש והאשמה של חבירו בעשיית העבירה, ו"חובתו" בטלה – בכל זאת עדיין אין כאן זכות, מלשון זך – "דן... לכף זכות".
אך ההסבר לכך הוא: כאשר רואים יהודי, שהקדוש־ברוך־הוא מציב לפניו נסיונות גדולים, כדוגמא שלעיל, ש"פרנסתו לילך בשוק... ועיניו60 רואות...", הרי זוהי הוכחה שהוענקו לו לפני כן הכוחות הנעלים כדי להתגבר על נסיונות קשים, כי הקדוש־ברוך־הוא אינו מבקש אלא לפי כוחם61.
הערות
- 56. יתרה מזה מצינו (לטוב) אפילו בנוגע להבנה והשגה ש"מורי זלה"ה (הה"מ) הי' נוהג כשנפלה לו איזה השגה במוחו הי' אומרה בפה אף שלא יבינו השומעים כ"כ .. בכדי להמשיך את ההשגה .. בזה העולם .. עי"ז שמדברה כו' ממשיכה לעוה"ז ואזי יוכל אחר אף שהוא בסוף העולם להשיגה .. מאחר שישנה בעוה"ז כו'" (מאמרי אדה"ז – הקצרים ע' תסד. וש"נ). וראה לקו"ש חי"ג ע' 209 בהערה.
- 57. רפ"ל.
- 58. אבות פ"ב (הפרק דשבת זו – בשנת תשד"מ) מ"ד.
- 59. במפרשי המשנה (אבות פ"א שם) פי' (ע"פ שבת קכז, ב) שכוונת המשנה למעשה שאפשר לפרשו שהי' מעשה טוב או מעשה רע – שצריך לדונו לכף זכות, שלא נעשית עבירה אלא נתכוון (והי' מעשה) לטובה. אבל מזה מובן, לכאורה, שגם אם ברור שנעשית עבירה, עכ"פ צריכים לדונו לכף זכות, למצוא טעם ולימוד זכות שלא הי' אשם בזה (מלבד אם הוא רשע מפורסם – ראה רמב"ם, רבינו יונה ועוד שם), כבפנים.
- 60. שאינם ברשותו של אדם (ב"ר פס"ז, ג. תנחומא תולדות יא. וראה נדרים לב, רע"ב ובר"ן ופי' הרא"ש שם).
- 61. במדב"ר פי"ב, ג. בגנותו כלל".
משנה אבות ב׳ - הטקסט מספריא
רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה. ותפארת לו מן האדם, והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה. ושכר עבירה כנגד הפסדה. והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה. דע מה למעלה ממך. עין רואה. ואוזן שומעת. וכל מעשיך בספר נכתבין:
רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר. יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. שיגיעת שניהם משכחת עון. וכל תורה שאין עמה מלאכה. סופה בטלה. וגוררת עון. וכל העמלים עם הצבור. יהיו עמלים עמהם לשם שמים. שזכות אבותם מסייעתן. וצדקתם עומדת לעד. ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם:
הוו זהירין ברשות. שאין מקרבין לו לאדם. אלא לצורך עצמן. נראין כאוהבין בשעת הנאתן. ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו:
הוא היה אומר. עשה רצונו כרצונך. כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו. כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הלל אומר אל תפרוש מן הצבור ואל תאמן בעצמך עד יום מותך. ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה. שמא לא תפנה:
הוא היה אומר אין בור ירא חטא. ולא עם הארץ חסיד. ולא הביישן למד. ולא הקפדן מלמד. ולא כל המרבה בסחורה מחכים. ובמקום שאין אנשים. השתדל להיות איש:
אף הוא ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים. אמר לה על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון:
הוא היה אומר מרבה בשר. מרבה רמה. מרבה נכסים. מרבה דאגה. מרבה נשים. מרבה כשפים. מרבה שפחות. מרבה זמה. מרבה עבדים. מרבה גזל. מרבה תורה. מרבה חיים. מרבה ישיבה. מרבה חכמה. מרבה עצה. מרבה תבונה. מרבה צדקה. מרבה שלום. קנה שם טוב. קנה לעצמו. קנה לו דברי תורה. קנה לו חיי העולם הבא:
רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי. הוא היה אומר אם למדת תורה הרבה. אל תחזיק טובה לעצמך. כי לכך נוצרת. חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי. ואלו הן רבי אליעזר בן הורקנוס. ורבי יהושע בן חנניה. ורבי יוסי הכהן. ורבי שמעון בן נתנאל. ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן. רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה. רבי יהושע אשרי יולדתו. רבי יוסי חסיד. רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא. ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר. הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים. ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם. אבא שאול אומר משמו. אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים. ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם. ורבי אלעזר בכף שניה. מכריע את כולם:
אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר עין טובה. רבי יהושע אומר חבר טוב. רבי יוסי אומר שכן טוב. רבי שמעון אומר הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר לב טוב. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך. שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר עין רעה. רבי יהושע אומר חבר רע. רבי יוסי אומר שכן רע. רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם. אחד הלוה מן האדם. כלוה מן המקום ברוך הוא. שנאמר (תהלים לז, כא) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. רבי אלעזר אומר לב רע. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך. שבכלל דבריו דבריכם:
הם אמרו שלשה שלשה דברים. רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. ואל תהי נוח לכעוס. ושוב יום אחד לפני מיתתך. והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים. והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה. שנשיכתן. נשיכת שועל. ועקיצתן. עקיצת עקרב. ולחישתן. לחישת שרף. וכל דבריהם כגחלי אש:
רבי יהושע אומר עין הרע. ויצר הרע. ושנאת הבריות. מוציאין את האדם מן העולם:
רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
רבי שמעון אומר הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה. וכשאתה מתפלל. אל תעש תפלתך קבע. אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא. שנאמר (יואל ב, יג) כי אל חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. ואל תהי רשע בפני עצמך:
רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה. ודע מה שתשיב לאפיקורוס. ודע לפני מי אתה עמל. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
רבי טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק:
הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור. ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה. אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא:
משנה אבות א׳ - הטקסט מספריא
משה קבל תורה מסיני. ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים. הוו מתונים בדין. והעמידו תלמידים הרבה. ועשו סייג לתורה:
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב. שלא על מנת לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם:
יוסי בן יועזר איש צרדה. ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים. והוי מתאבק בעפר רגליהם. והוי שותה בצמא את דבריהם:
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה. ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו. קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה. גורם רעה לעצמו. ובוטל מדברי תורה. וסופו יורש גיהנום:
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר. עשה לך רב. וקנה לך חבר. והוי דן את כל האדם לכף זכות:
נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע. ואל תתחבר לרשע. ואל תתיאש מן הפורענות:
יהודה בן טבאי. ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר. אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים. וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין:
שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים. והוי זהיר בדבריך. שמא מתוכם ילמדו לשקר:
שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר אהוב את המלאכה. ושנא את הרבנות. ואל תתודע לרשות:
אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם. שמא תחובו חובת גלות. ותגלו למקום מים הרעים. וישתו התלמידים הבאים אחריכם. וימותו. ונמצא שם שמים מתחלל:
הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום. ורודף שלום. אוהב את הבריות. ומקרבן לתורה:
הוא היה אומר נגד שמא. אבד שמיה. ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף. קטלא חייב. ודישתמש בתגא חלף:
הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני. ואם לא עכשיו אימתי:
שמאי אומר עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה. והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:
רבן גמליאל אומר עשה לך רב. והסתלק מן הספק. ואל תרבה לעשר אומדות:
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד. על הדין. ועל האמת. ועל השלום. שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום. שפטו בשעריכם:
בראשית רבה ס״ז:ג׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי יִצְחָק בָּא לְקַלְּלוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִזָּהֵר שֶׁאִם אַתְּ מְקַלְּלוֹ לְנַפְשְׁךָ אַתְּ מְקַלֵּל, דַּאֲמַרְתְּ (בראשית כז, כט): אֹרְרֶיךָ אָרוּר. אָמַר רַבִּי לֵוִי שִׁשָּׁה דְבָרִים מְשַׁמְּשִׁין אֶת הָאָדָם, שְׁלשָׁה בִּרְשׁוּתוֹ וּשְׁלשָׁה אֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ, הָעַיִן וְהָאֹזֶן וְחֹטֶם, שֶׁלֹא בִּרְשׁוּתוֹ, חָמֵי מַה דְּלָא בָעֵי, שְׁמַע מַה דְּלָא בָעֵי, מְרִיחַ מַה דְּלָא בָעֵי. הַפֶּה וְהַיָּד וְהָרֶגֶל, בִּרְשׁוּתוֹ, אִין בָּעֵי הוּא לָעֵי בְּאוֹרָיְיתָא, אִין בָּעֵי לִשָּׁנָא בִישָׁא, אִין בָּעֵי מְחָרֵף וּמְגַדֵּף. הַיָּד אִין בָּעֵי הוּא עָבֵיד מִצְוָתָא, אִין בָּעֵי הוּא גָנֵב, וְאִי בָּעֵי הוּא קָטֵיל. הָרֶגֶל אִי בָּעֵי הוּא אָזֵיל לְבָתֵּי טְרַטְסִיָאוֹת וּלְבָתֵּי קִרְקַסְיָאוֹת, וְאִין בָּעֵי הוּא אָזֵיל לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא זוֹכֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ שֶׁלֹא בִּרְשׁוּתוֹ, הַיָּד (מלכים א יג, ד): וַתִּיבַשׁ יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו. הַפֶּה, (בראשית כז, לג): גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. הָרֶגֶל (משלי א, טו טז): בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אִתָּם, כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ:
מדרש תנחומא, תולדות י״א - הטקסט מספריא
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק. זֶה יָצָא וְזֶה נִכְנַס. הֵיאַךְ הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה? אֶלָּא מִי שֶׁנָּתוּן בָּאוֹרָה אֵינוֹ רוֹאֶה לְמִי שֶׁנָּתוּן בַּחֲשֵׁכָה, אֲבָל מִי שֶׁהוּא נָתוּן בַּחֲשֵׁכָה רוֹאֶה לְמִי שֶׁנָּתוּן בָּאוֹרָה. עֵשָׂו בָּא מִן הַשּׁוּק וְלֹא רָאָה לְיַעֲקֹב, שֶׁהָיָה לִפְנִים מִן הַבָּיִת. אֲבָל יַעֲקֹב רָאָה אוֹתוֹ מִבִּפְנִים וְנִטְמַן אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו יָצָא יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ.
כָּךְ שִׁעֵר אֶת הַשָּׁעוֹת שֶׁלֹּא יָבֹא עֵשָׂו וְיִטּוֹל אֶת הַבְּרָכוֹת. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּצָא עֵשָׂו לָצוּד, שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו שָׂטָן וְלֹא הִנִּיחוֹ לָצוּד, עַד שֶׁיָּבֹא יַעֲקֹב וְיִטּוֹל אֶת הַבְּרָכוֹת. וְעַל עֵשָׂו נֶאֱמַר, הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל יְמִינוֹ (תהלים קט, ו).
כֵּיצַד? הָיָה עֵשָׂו רָץ וְצָד צְבִי וְקוֹשְׁרוֹ וּמַנִּיחוֹ וְרָץ וְתוֹפֵס אַחֵר וְקוֹשְׁרוֹ וּמַנִּיחוֹ, וְהַשָּׂטָן מַתִּירָן וּמַבְרִיחָן, וְהָיָה עֵשָׂו בָּא וְלֹא הָיָה מוֹצֵא אַחַד מֵהֶן. וְכָךְ עָשָׂה שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹש פְּעָמִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ (משלי יב, כז). וְהָיָה מְגַלְגֵּל בְּשָׁעוֹת עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב וְנָטַל אֶת הַבְּרָכוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ. וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנַס הָרָשָׁע, הִתְחִיל קוֹרֵא לְאָבִיו בְּזָדוֹן, יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר עָלָיו בְּבֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז (משלי יח, ג). יָקֻם אָבִי, הָיָה גוֹזֵר עָלָיו. אֲבָל יַעֲקֹב לֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא בָּא בִּלְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה.
שְׁלָשְׁתָּן לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, לְשׁוֹן שִׁפְלוּת וְעַנְוְתָנוּת. וְאוֹתוֹ רָשָׁע אָמַר, יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב, אַתָּה אָמַרְתָּ קוּם נָא, הֲרֵי בֶּן בִּנְךָ מֹשֶׁה יֹאמַר לִי קוּמָה ה' וְיָפוּצוּ (במדבר י, לה). אַתָּה אָמַרְתָּ שְׁבָה בֶּן בִּנְךָ יֹאמַר: שׁוּבָה ה' רִבֲבוֹת וְגוֹ' (במדבר י, לו). אֲבָל עֵשָׂו שֶׁאָמַר יָקֻם אָבִי, בּוֹ בַּלָּשׁוֹן אֲנִי מְעוֹרֵר עָלָיו מִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו (תהלים סח, ב). יָקֻם אָבִי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִכִּיר אֶת קוֹלוֹ וְהִתְחִיל חָרֵד. אָמַר לוֹ: מִי אַתָּה. לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס יַעֲקֹב נִכְנְסָה עִמּוֹ רֵיחַ גַּן עֵדֶן רֵיחַ נִיחוֹחַ, וְנִתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'. הִתְחִיל לְבָרְכוֹ. אֲבָל כְּשֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו נִפְתַּח לוֹ גֵּיהִנָּם, לְפִיכָךְ וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְדֹלָה. וְהָיָה תָמֵהַּ יִצְחָק בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: אֲנִי רוֹאֶה גֵיהִנָּם וְעֵשָׂו מַסִּיק אוֹתוֹ.
הוּא הַצָּד צַיִד. לָמָּה שְׁתֵּי פְעָמִים? אֶלָּא אָמַר יִצְחָק לְעֵשָׂו: אַתָּה הָלַכְתָּ לָצוּד וְאַתָּה נוֹצַדְתָּ. אָמַר לוֹ עֵשָׂו: מַה לְּךָ אַתָּה תָמֵהַּ. אָמַר לוֹ: וָאֹכַל מִכֹּל, מִכָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית הָיָה בְאוֹתָן תַּבְשִׁילִין. בְּטֶרֶם תָּבֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ, בִּקֵּשׁ לִטּוֹל אֶת הַבְּרָכוֹת וְלוֹמַר גַּם אָרוּר יִהְיֶה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? לְעַצְמְךָ אַתָּה מְקַלֵּל? שֶׁאַתָּה אָמַרְתָּ לוֹ: אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ. חָזַר וְקִיֵּם אֶת הַבְּרָכוֹת וְאָמַר גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך ה ‹ נח ‹ שיחה א ‹ 45 לקו"ש חכ"ז ע' 163
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.