157
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שלימה – "אבן ואבן... איפה ואיפה גדולה וקטנה"61. הוא טוען שאצל יהודי קיימות שתי "מידות" – בנוגע לעניני הנשמה, הענינים הרוחניים של האדם, שם אכן נוגע שה"מידה" תהיה בדיוק לפי המידות וההגבלות של השולחן־ערוך; אך כאשר מדובר אודות עניני הגוף, הצרכים הגשמיים של האדם – שם מותר להתאים את ה"מידה", שתהיה בהתאם ל"מידות" של דרכי העולם.
עד שכאמור "היום אומר לו עשה כך כו' – עד שאומר לו עבוד עבודה זרה".
ולכן עוון משקלות קשור עם "ויבא עמלק"62 – משום שתחילת "ביאתו" של קליפת עמלק אצל יהודי הוא לא בתנועה של מרידה גלויה נגד ה', אלא שהוא מטיל לתוכו ספיקות – עמלק בגימטריא ספק63 [וכמרומז בכך ש"ויבא עמלק" היה קשור עם חטאם של בני ישראל – "נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין"64, ענין של ספק].
וספק זה – העדר תוקף האמונה (המקיפה את כל חלקי האדם בשווה) – היא "ראשית גוים", השורש וההתחלה של כל הענינים הרעים.
ולכן, על־ידי כך שזהירים במידות ומשקלות – שקיימת רק "איפה שלימה וצדק" אחת ויחידה עבור כל עניני האדם – מביא הדבר לקיום כל התורה כולה, ובלשון הרמב"ם: וכל המקבל עליו מצות מידות הרי זה מודה ביציאת מצרים שהיא גרמה לכל הציוויין.
הערות
- 61. שם, יג־יד. וראה בארוכה כלי יקר שם.
- 62. ולהעיר שעמלק יודע את רבונו ומכוין למרוד בו (ל' חז"ל – הובא בכ"מ בנוגע לעמלק (תו"א פג, סע"ד. סה"מ תקס"ב ע' קעא ואילך. דרמ"צ צה, א. ובכ"מ) וראה לקו"ש [המתורגם] חכ"א ע' 214 הערה 38. וש"נ). (משיחות ש"פ וישב תשמ"ו, פורים תשכ"ב)
- 63. סה"מ תרע"ט ע' רצד. ועוד.
- 64. בשלח יז, ז. וראה פרש"י שם, ח.
רש"י על שמות י״ז:ח׳ - הטקסט מספריא
ויבא עמלק וגו'. סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְמִקְרָא זֶה, לוֹמַר, תָּמִיד אֲנִי בֵינֵיכֶם וּמְזֻמָּן לְכָל צָרְכֵּיכֶם וְאַתֶּם אוֹמְרִים הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן, חַיֵּיכֶם שֶׁהַכֶּלֶב בָּא וְנוֹשֵׁךְ אֶתְכֶם וְאַתֶּם צוֹעֲקִים לִי וְתֵדְעוּ הֵיכָן אֲנִי? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִרְכִּיב בְּנוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְיָצָא לַדֶּרֶךְ, הָיָה אוֹתוֹ הַבֵּן רוֹאֶה חֵפֶץ וְאוֹמֵר, אַבָּא טֹל חֵפֶץ זֶה וְתֵן לִי וְהוּא נוֹתֵן לוֹ, וְכֵן שְׁנִיָּה, וְכֵן שְׁלִישִׁית, פָּגְעוּ בְאָדָם אֶחָד אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הַבֵּן, רָאִיתָ אֶת אַבָּא? אָמַר לוֹ אָבִיו, אֵינְךָ יוֹדֵעַ הֵיכָן אֲנִי? הִשְׁלִיכוֹ מֵעָלָיו וּבָא הַכֶּלֶב וּנְשָׁכוֹ (תנחומא יתרו):
ויבא עמלק THEN CAME AMALEK — Scripture places this section immediately after this preceding verse (they said, “Is the Lord among us or not?”) to imply, “I am ever among you and ready at hand for every thing you may need, and yet you say, “Is the Lord among us or not?” By your lives, I swear that the hound (Amalek) shall come and bite you, and you will cry for Me and then you will know where I am!” A parable: it may be compared to a man who carried his son upon his shoulder, and went out on a journey. The son saw an article and said, “Father, pick up that thing and give it to me”. He gave it to him, and so a second time and so also a third time. They met a certain man to whom the son said, “Have you seen my father anywhere?” Whereupon his father said to him, “Don’t you know where I am?” — He, therefore, cast him off from himself and a hound came and bit him (Midrash Tanchuma, Yitro 3).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.