141
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לכאורה, צריך היה רש"י להסביר, כפי שזה בדרך ההלכה, שהאזהרה "ולפני עור..." באה להזהיר שלא ישימו מכשול ליהודי סומא בדבר, דבר עבירה, כדוגמא המובאת בגמרא6: "לא יושיט אדם כוס של יין לנזיר", שכאן אין זו אמירה, אלא פעולה7 של נתינת מכשול של עבירה8?
ב. "לא תתן עצה..." – ענין בפני עצמו
בעל "גור אריה" אומר9, שההוכחה של רש"י לפירושו זה היא מסיומו של הפסוק – "ויראת מאלקיך אני ה'", ביטוי המופיע, כפירושו של רש"י כאן, רק לגבי "דבר המסור ללבו של אדם". וכיון שהנחת "מכשול" כפשוטו לפני "עור" כפשוטו איננו "דבר המסור ללב", אלא פעולה שכוונתה ניכרת, לכן סובר רש"י שמדובר כאן על נתינת "עצה שאינה הוגנת לו", אשר לגבי זה אין לדעת אם "דעתו10 של זה לטובה או לרעה ויכול להישמט ולומר לטובה נתכוונתי".
אך קשה לומר שזהו היסוד וההכרח לפירושו של רש"י, כי11 אז צריך היה רש"י לומר את הפירוש "ויראת מאלקיך" באותו "דבור המתחיל", בהמשך אחד: "לכך נאמר ויראת מאלקיך...", ולא ב"דבור המתחיל" נפרד, בדומה לנאמר בתורת כהנים על פסוק זה "שמא תאמר עצה טובה .. והרי הדבר מסור ללב...", וכפי שאנו מוצאים בהמשך בפירוש רש"י עצמו על הפסוק12 "והדרת פני זקן" – "לא ישב במקומו... יכול יעצים עיניו... לכך נאמר ויראת מאלקיך...".
מכך שרש"י מחלק ענין זה, ואומרו ב"דבור המתחיל" נפרד מובן, שהפירוש "לפני הסומא בדבר לא תתן עצה שאינה הוגנת לו" הוא ענין בפני עצמו וההכרח לפירוש זה הוא ממלים אלו עצמן – "ולפני עור לא תתן מכשול"13.
הערות
- 6. פסחים כב, ב. וש"נ. ועד"ז בעוד כמה מקומות בנוגע לאיסורים אחרים.
- 7. משא"כ בהדוגמא בתו"כ כאן "בת איש פלוני מה היא לכהונה כו'" שהיא רק עצה שאינה הוגנת לו. וראה לקמן הערה 16.
- 8. גם את"ל (וראה משכיל לדוד כאן) שע"ד הפשט האיסור דלפני עור גו' הוא רק ב"סומא בדבר" (ולא במי שעוזר את חבירו לעבור עבירה בידיעתו) – הרי אפ"ל שאיירי כשהשני אינו יודע שהוא דבר איסור, וכבמדרש לקח טוב עה"פ: והוא סבור שכר תמרים כו'.
- 9. וכן בכלי יקר כאן. קרבן אהרן (ע"ש).
- 10. המשך לשון רש"י עה"פ ד"ה ויראת.
- 11. נוסף על מה שהקשה בשפ"ח* דאפ"ל ד"הכתוב אמר ויראת מאלקיך היכא דאין רואה" (וע"ד פרש"י לקמן יט, לב – הובא לקמן בפנים). וראה גם ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג ל"ת נה (נד, ב) שהקשה על הגו"א.
- 12. יט, לב. – ויתירה מזו: רש"י אינו מעתיק התיבות "ויראת מאלקיך" בהד"ה ואפילו אינו מרמזן ב"וגו'"! ועד"ז הוא בפרש"י בהר כה, יז (וראה לקמן הערה 37). שם, מג.
- 13. בקרבן אהרן שם מפרש דנלמד מהלשון "לא תתן מכשול" – כי "המשים מכשול .. לא יקרא נותן כי מה נותן לו או למי נותן ולא יקרא .. אלא משים .. לזה הוכרחו חז"ל לדרשו בדבר ששייך בו נתינה .. והוא בעצה שנותן לו כו'" (וראה מנ"ח מצוה רלב אות ד בסופו). ובביאור הרי"פ פערלא שם (נד, ג) הקשה עליו ד"אשכחן בקרא בכמה דוכתי לשון נתינה במקום ידוע אע"פ שאינו נותן לשום אדם כו'". ע"ש באורך. וראה מלבי"ם כאן. ואכ"מ.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- עג - שנת תשל"ג - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשל"ג לקו"ש חכ"ז ע' 141
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.