107
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א. סדר פירוט דיני הנגעים
בסדר שבו מציבה התורה את דיני נגעים, אנו רואים דבר פלא:
בתחילה, בפרשת תזריע1, מפורטים הדינים של נגעי האדם ושל נגעי בגדים, אך רק אלו הקשורים לנגעים עצמם: א) אילו טמאים ואילו טהורים; ב) מתי וכיצד מיטהרים מן הנגעים.
לאחר מכן, בפרשה אחרת – פרשת מצורע – חוזרת התורה לנושא נגעי האדם ואומרת "תורת המצורע ביום טהרתו"2: כאן מפורטים הדינים של המצורע "ביום טהרתו", "ולקח למטהר...", הבאת הקרבנות וכו'3.
ולאחר הענין של "תורת המצורע ביום טהרתו" מופיע הענין של נגעי בתים4. ופרשה זו כוללת הן את דיני הנגעים עצמם, והן את סדר טהרת הבית, על ידי שתי צפרים וכו', בדומה לסדר של "מצורע ביום טהרתו".
ולכאורה, תמוה:
א) מדוע מחלקת התורה את דיני המצורע בין שתי פרשות נפרדות – את דיני הנגעים עצמם בפרשת תזריע,
ב ואת סדר "יום טהרתו" בפרשתנו, ואינה מפרטת אותם בהמשך זה לזה, כלומר: (א) בלי הפסקה ביניהם בדיני נגעי הבגדים, (ב) פירוט שני חלקים אלו באותה פרשה5.
ב) מדוע מופיעה פרשת נגעי בתים לאחר "תורת המצורע ביום טהרתו", ולא לפניה, בסוף פרשת תזריע, בהמשך לדינים של נגעי אדם ובגדים6?
ג) מדוע שונה ענין נגעי בתים מענין נגעי אדם, בכך שבו מופיע "סדר" טהרת הבית, על ידי "צפרים" וכו', מיד בסמוך לדיני הטומאה והטהרה של הנגעים עצמם, ואילו בנושא נגעי אדם מפורטים הדינים ו"תורת .. ביום טהרתו" בשתי פרשיות שונות, כדלעיל5?
ב. "ונתתי נגע צרעת בבית..." – מפני שני טעמים
דוקא בנגעי בתים אנו מוצאים ענין
הערות
- 1. יג, א ואילך.
- 2. פרשתנו יד, ב.
- 3. שם, ג ואילך; שם, י ואילך.
- 4. שם, לג ואילך.
- 5. ראה אוה"ח פרשתנו יד, לד.
- 6. ואף שרק בנגעי בתים נאמר (פרשתנו שם) "כי תבואו אל ארץ כנען גו'", שנוהגים רק בארץ (תו"כ (וראב"ע) עה"פ. נגעים פי"ב מ"ד), או שבמדבר אין בתים לנגוע בהם (אוה"ח שם) – הרי הי' אפשר לכתוב פרשת נגעי בתים עם ההקדמה "כי תבואו גו'" לפני', בס"פ תזריע. ולהעיר שלדעת הרמב"ן (תזריע יג, מז) גם נגעי בגדים "לא ינהגו אלא בארץ".
אור החיים על ויקרא י״ד:ל״ד - הטקסט מספריא
כִּי תָבֹאוּ וְגוֹ׳ וְנָתַתִּי וְגוֹ׳. וְכִי בְּשׂוֹרָה הִיא זוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״כִּי יִהְיֶה נֶגַע בְּקִירוֹת בֵּית אֲחֻזַּתְכֶם״ וְגוֹ׳, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִזְכִּיר בְּנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִרְגִּישׁוּ מִזֶּה וְאָמְרוּ (ויקרא רבה פי״ז) כִּי לְפִי שֶׁשָּׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל בָּאִים לְאַרְצָם וְהִטְמִינוּ כָּל וְכוּ׳ עַד כָּאן, וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ. וְעַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (שם) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַבִּי לֵוִי אֵין בַּעַל הָרַחֲמִים נוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה וְכוּ׳ בִּתְחִלָּה הַנְּגָעִים בָּאִים עַל בֵּיתוֹ וְכוּ׳ עַד כָּאן, יִתְבָּאֵר עַל נָכוֹן. וְהוּא לְצַד שֶׁהִקְדִּים לוֹמַר נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם, וְהוּא הֵפֶךְ הָאָמוּר בְּבַעַל הָרַחֲמִים, לָזֶה אָמַר מַה שֶׁהִקְדַּמְתִּי נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם הוּא לְצַד שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּאתֶם אֶל הָאָרֶץ וְאֵין בָּתִּים לִנְגֹּעַ בָּהֶם, אֲבָל כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אָז לֹא אֶתֵּן הַנֶּגַע בָּאָדָם תְּחִלָּה אֶלָּא ״וְנָתַתִּי נֶגַע בְּבֵית אֶרֶץ״ וְגוֹ׳ תְּחִלָּה.
וְטַעַם שֶׁלֹּא סִדֵּר הַכָּתוּב נֶגַע הַבַּיִת קוֹדֶם, לְצַד שֶׁנִּגְעֵי אָדָם יֶשְׁנָם תֵּכֶף וּמִיָּד מֵהַדִּבּוּר וְאֵילָךְ נוֹהֲגִים, וְנִגְעֵי הַבַּיִת הוּא כִּי יָבוֹאוּ, לָזֶה הִקְדִּים הַצָּרִיךְ תֵּכֶף וּמִיָּד. וְאִם תֹּאמַר אִם כֵּן הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים נִגְעֵי בְּגָדִים לְנִגְעֵי אָדָם שֶׁשְּׁנֵיהֶם יֶשְׁנָם מִיָּד, וְלָהֶם רָאוּי לְהַקְדִּים כְּסֵדֶר מִדַּת בַּעַל הָרַחֲמִים. וְנִרְאֶה כִּי בָּחַר ה׳ לְסַדֵּר נִגְעֵי בְּגָדִים בֵּין נִגְעֵי אָדָם וְנִגְעֵי בָּתִּים, לְצַד שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דְּבָרִים שֶׁהֵם שָׁוִים בָּהֶם לְנִגְעֵי אָדָם וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁשָּׁוִים לְנִגְעֵי בָּתִּים, כִּי בְּשִׁעוּר הַצָּרַעַת שָׁוִים לְדִין נִגְעֵי אָדָם בִּגְרִיס, וְלֹא כְּצָרַעַת הַבָּתִּים שֶׁהוּא בִּשְׁנֵי גְּרִיסִין. וּבַגְּוָנִים שָׁוִים לְנִגְעֵי בָּתִּים, יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם, וְלֹא בְּגָוֶן לָבָן כְּנֶגַע אָדָם.
עוֹד נִרְאֶה בְּהָעִיר לָמָּה סִדֵּר הַכָּתוּב דִּינֵי נִגְעֵי הַבֶּגֶד קֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים כָּל דִּינֵי נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם, טֻמְאָתוֹ וְטַהֲרָתוֹ, שֶׁהָיָה לוֹ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל מִשְׁפַּט צָרַעַת אָדָם וְאַחַר כָּךְ יְסַדֵּר מִשְׁפַּט הַבְּגָדִים. וְאֵין לוֹמַר שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לְסַדֵּר דִּינֵי הַטֻּמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָן וְדִינֵי טַהֲרָתָם בִּפְנֵי עַצְמָם, שֶׁאִם כֵּן לָמָּה לֹא שָׁפַט כֵּן גַּם בְּצָרַעַת הַבַּיִת שֶׁהָיָה לוֹ גַּם כֵּן לְהַקְדִּים טֻמְאַת נֶגַע הַבַּיִת קֹדֶם מִשְׁפַּט טַהֲרַת נִגְעֵי אָדָם וּבְגָדָיו. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהֶרְאָה הַכָּתוּב בָּזֶה שֶׁהִקְדִּים נֶגַע הַבֶּגֶד קֹדֶם לְנֶגַע אָדָם וְקֹדֶם אָמְרוֹ ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״ שֶׁבּוֹ רָמַז סִימַן עֲוֹן הַצָּרַעַת כִּי פִּיו עָנָה בוֹ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה, כָּתַב נִגְעֵי בְגָדִים, וְכַוָּנָתוֹ הוּא לוֹמַר שֶׁהַבְּגָדִים לוֹקִים תְּחִלָּה. וּמַה שֶׁהִתְחִיל בְּדִין הֲבָאַת הַנֶּגַע בָּאָדָם וְלֹא הִתְחִיל בַּבְּגָדִים, בָּזֶה נִתְחַכֵּם הַכָּתוּב לְחַזֵּק הַדְּבָרִים שֶׁנִּגְעֵי הַבְּגָדִים גַּם כֵּן בָּאִים בְּחֵטְא הָאָדָם כְּמוֹ נִגְעֵי אָדָם, וְלָזֶה הִתְחִיל בְּנִגְעֵי אָדָם וְסָמוּךְ לָהֶם אָמַר נִגְעֵי בְּגָדִים וְאָמַר אַחַר שְׁנֵיהֶם ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״ – תּוֹרָתוֹ שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רַע. הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי גַּם עַל נִגְעֵי בְּגָדִים חוֹזְרִים הַדְּבָרִים, מַה שֶׁלֹּא הָיָה מוּבָן כֵּן אִם הָיָה מְסַדֵּר נִגְעֵי בְגָדִים, וְהָבֵן.
עוֹד נִרְאֶה שֶׁחָשׁ הַכָּתוּב לְהַקְדִּים נֶגַע הַבֶּגֶד וְאַחַר כָּךְ נִגְעֵי אָדָם, שֶׁאָז הָיִיתִי אוֹמֵר כִּי נֶגַע הַבֶּגֶד בָּא עַל עָוֹן קַל וְנֶגַע אָדָם בָּא עַל עָוֹן חָמוּר, וְלֹא עַל עָוֹן עַצְמוֹ שֶׁיִּתְחַיֵּב לָבֹא נֶגַע עַל הָאָדָם בָּא עַל הַבְּגָדִים לְצַד הָרַחֲמִים, וְלָזֶה הִקְדִּים הַכָּתוּב וְאָמַר נִגְעֵי אָדָם לוֹמַר כִּי גַּם צָרַעַת הַצְּרִיכָה לָבֹא לָאָדָם בַּעַל הָרַחֲמִים מְבִיאָהּ בַּבְּגָדִים אוּלַי יָשׁוּב וְרָפָא לוֹ מִבּוֹא עָלָיו. וַעֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר דִּלְמָא עַל עָוֹן חָמוּר בָּאִים נִגְעֵי אָדָם וְעַל עָוֹן קַל בָּאִים נִגְעֵי בְּגָדִים, וְהַתּוֹרָה סִדְּרָה הֶחָמוּר תְּחִלָּה שֶׁהֵם נִגְעֵי אָדָם וְאַחַר כָּךְ הַקַּל שֶׁהֵם נִגְעֵי בְּגָדִים, אִם כֵּן הָיָה לוֹ לְסַדֵּר מִשְׁפַּט הַבְּגָדִים אַחַר מִשְׁפַּט אָדָם וְטַהֲרָתָם וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה, וְהָבֵן.
משנה נגעים י״ב:ד׳ - הטקסט מספריא
עצים כדי ליתן תחת השקוף. ר' יהודה אומר כדי לעשות סנדל לאחורי השקוף עפר כדי ליתן בין פצים לחברו. קירות האבוס וקירות המחיצה אינן מיטמאין בנגעים. ירושלים וחוצה לארץ אינן מיטמאין בנגעים:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.