90
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
פסק דין אמיתי של תורה. ויחד עם זאת בטוחים, שהכהן ישקיע את כל כוחותיו27 כדי שתהיה לאחר מכן טהרת המצורע28.
ד. חוסר אהבת ישראל – נגע
מכך נלמדת הוראה ברורה:
כאשר רואים אצל יהודי אחר דבר שלילי ר"ל, עד כדי כך שנראה שהלה נמצא במצב שפל כל כך עד כדי ש"הוציא את עצמו מן הכלל"29 – אין הוא ראוי ח"ו להיות בתוך מחנה ישראל –
אומרת התורה, שאפילו חכם גדול ובקי בכל התורה כולה, ולפי שיקול דעתו בחכמת התורה ראוי הלה לפסק של "מחוץ למחנה מושבו" – הרי לפני הוצאת קביעה כזו על יהודי אחר, חייב האדם לבחון את עצמו היטב מהו מצבו במדת החסד ואהבת ישראל. ואם אהבת ישראל האמיתית אינה מושלמת אצלו ח"ו, אין לו הצדקה כלל לקבוע פסק כזה על יהודי אחר! ייתכן שקביעתו אינה נובעת משיקול דעת של תורה בלבד, אלא ממדות שאינן כל כך מזוככות וכדומה30!
התורה קובעת, שה"נגע" בלבד אינו יוצר את הטומאה31, אלא קביעתו ואמירתו של הכהן – איש החסד – "טמא אתה", היא הקובעת את טומאת המצורע. יוצא מכך, שמי שאיננו כהן, איש החסד, וקובע לגבי יהודי אחר "מחוץ למחנה מושבו" – הרי הוא אומר דבר שקר, ולפיכך הוא "מצורע" – מוציא שם רע, כדברי חז"ל32 על הפסוק33 "זאת תהיה תורת המצורע" – "זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע": לא זו בלבד שהוא מדבר לשון הרע על יהודי אחר, אשר לשון הרע היא "אף־על־פי שאומר אמת"34, אשר על כך ניתן עונש של נגעים, צרעת35, אלא הוא אף "מוציא שם רע", "אומר34 שקר .. על חברו".
הערות
- 27. ועדאשרבשבילזה– "ויצאאלמחוץלמחנה – חוץ לשלש מחנות" (מצורע יד, ג ופרש"י. וראה ש"ך עה"ת על הפסוק).
- 28. ולהעיר שלכו"ע "מצוה לטהרו" (ל' התו"כ סוף פרשתנו), משא"כ "לטמאו" (ראה מו"ק ז, ריש ע"ב. משנה למלך לרמב"ם כאן ה"ב).
- 29. ל' ההגדה ב"בן רשע" (ממכילתא ס"פ בא. ירושלמי פסחים פ"י ה"ד).
- 30. ראה לקו"ת נשא כה, רע"ג. דרמ"צ פט, ב. וראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ריש ע' ריד. ועוד.
- 31. ראה מצורע (יד, לו) בנגעי בתים, ובפרש"י שם: שכל זמן שאין כהן נזקק לו אין שם תורת טומאה (וראה מפרשי רש"י בפרש"י שם, לה. תוי"ט לנגעים פי"ב מ"ה). ולהעיר מרמב"ם הל' תרומות פ"ז ה"ט.
- 32. ערכין טו, ב. וראה לקו"ת ר"פ מצורע (ע"ד החסידות).
- 33. ר"פ מצורע.
- 34. רמב"ם הל' דעות פ"ז ה"ב. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו סוס"י. וש"נ.
- 35. ערכין שם. שם טז, א (ובכ"מ בדחז"ל). פרש"י פרשתנו יג, מו. רמב"ם סוף הל' טומאת צרעת.
תלמוד ירושלמי פסחים י׳:ד׳ - הטקסט מספריא
משנה: מָזְגוּ לֹו כוֹס שֵׁנִי וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל. אִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן לִשְׁאוֹל אָבִיו מְלַמְּדוֹ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת וְהַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כּוּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי שָׁלוּק וּמְבוּשָּׁל וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כּוּלּוֹ צָלִי. וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל בֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ. מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵים בִּשְׁבָח וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְבָרִים אֵילּוּ בַפֶּסַח לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹרִים. פֶּסַח עַל שֵׁם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. מַצָּה עַל שֵׁם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם. מָרוֹר עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָיב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לְפִיכָךְ אָנוּ חַיָיבִין לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְנַצֵּחַ לְגַדֵּל לְמִי שֶׁעָשָׂה לָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵילּוּ וְהוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת וְנֹאמַר לְפָנָיו הַלְלוּיָהּ:
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּיבְּרָה תוֹרָה. בֶּן חָכָם בֶּן רָשָׁע בֶּן טִיפֵּשׁ בֶּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאָל. בֶּן חָכָם מָהוּ אוֹמֵר. מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְי אֱלֹהֵינוּ אוֹתָנוּ. אַף אַתָּה אֱמוֹר לֹו. בְּחוֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְי מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. בֶּן רָשָׁע מָהוּ אוֹמֵר. מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. מַה הַטּוֹרַח הַזֶּה שֶׁאַתֶּם מַטְרִיחִין עָלֵינוּ בְּכָל (שָׁעָה וְשָׁעָה) [שָׁנָה וְשָׁנָה]. מִכֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל אַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ. בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְי לִי. לִי עָשָׂה. לְאוֹתוֹ הָאִישׁ לֹא עָשָׂה. אִילּוּ הָיָה אוֹתוֹ הְאִישׁ בְּמִצְרַיִם לֹא הָיָה רָאוּי לְהִיגָּאֵל מִשָּׁם לְעוֹלָם. טִיפֵּשׁ מָהוּ אוֹמֵר. מַה זֹּאת. אַף אַתְּ לַמְּדוֹ הִילְכוֹת הַפֶּסַח. שֶׁאֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקִימוֹן. מַהוּ אֲפִיקִימוֹן. שֶׁלֹּא יְהֵא עוֹמֵד מֵחֲבוּרָה זוֹ וְנִכְנַס לַחֲבוּרָה אֲחֶרֶת. בֶּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאָל אַתְּ פְּתַח לוֹ תְחִילָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. אִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ.
רש"י על ויקרא י״ד:ל״ה - הטקסט מספריא
כנגע נראה לי בבית. שֶׁאֲפִלּוּ הוּא חָכָם וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא נֶגַע וַדַּאי, לֹא יִפְסֹק דָּבָר בָּרוּר לוֹמַר "נֶגַע נִרְאָה לִי", אֶלָּא "כְּנֶגַע נִרְאָה לִי":
כנגע נראה לי בבית SOMETHING LIKE A PLAGUE HATH SHOWN ITSELF TO ME IN THE HOUSE — Even if he (the owner of the house) be a learned man and knows for sure that it is a plague he shall not decide the matter as a certainty saying, "a plague hath shown itself to me" but, “something like a plague hath shown itself to me" (Mishnah Negaim 12:5; Sifra, Metzora, Section 5 10).
משנה נגעים י״ב:ה׳ - הטקסט מספריא
כיצד ראיית הבית. ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר. כנגע נראה לי בבית. אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי. לא יגזור ויאמר. נגע נראה לי בבית. אלא כנגע נראה לי בבית. וצוה הכהן ופנו את הבית (ובטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית. ואחר כך יבא הכהן לראות את הבית). ואפילו חבילי עצים. ואפילו חבילי קנים. דברי רבי יהודה. ר' שמעון אומר עסק הוא לפנוי. אמר רבי מאיר. וכי מה מטמא לו. אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו מטבילן והן טהורים. על מה חסה התורה. על כלי חרסו. ועל פכו. ועל טפיו. אם כך חסה התורה. על ממונו הבזוי. קל וחמר על ממונו החביב. אם כך על ממונו. קל וחמר על נפש בניו ובנותיו. אם כך על של רשע קל וחמר על של צדיק:
משנה תורה, הלכות תרומות ז׳:ט׳ - הטקסט מספריא
לפיכך כהן קטן שעדיין לא ראה קרי וקטנה שעדיין לא ראתה דם נדה אוכלין אותה תמיד בלא בדיקה שחזקתן שלא יצאה טומאה עדיין עליהם והמצורע הרי הוא כמי שטומאה יוצאה עליו מגופו והוא שיטמא אותו כהן מיוחס אבל קודם שיטמאנו הכהן טהור הוא.
משנה תורה, הלכות דעות ז׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אי זהו רכיל זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני כך וכך שמעתי על פלוני אע"פ שהוא אמת הרי זה מחריב את העולם יש עון גדול מזה עד מאד והוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע והוא המספר בגנות חבירו אף על פי שאומר אמת אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חבירו אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר כך וכך עשה פלוני וכך וכך היו אבותיו וכך וכך שמעתי עליו ואמר דברים של גנאי על זה אמר הכתוב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות.
רש"י על ויקרא י״ג:מ״ו - הטקסט מספריא
בדד ישב. שֶׁלֹּא יִהְיוּ טְמֵאִים יוֹשְׁבִין עִמּוֹ; וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ מַה נִּשְׁתַּנָּה מִשְּׁאָר טְמֵאִים לֵישֵׁב בָּדָד? הוֹאִיל וְהוּא הִבְדִּיל בְּלָשׁוֹן הָרָע בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין אִישׁ לְרֵעֵהוּ, אַף הוּא יִבָּדֵל (ערכין ט"ז):
מחוץ למחנה. חוּץ לְשָׁלוֹשׁ מַחֲנוֹת:
בדד ישב HE SHALL ABIDE SOLITARY — This means that people who are unclean from other causes than that of leprosy shall not abide with him (Pesachim 67a; cf. Sifra). Our Rabbis said: Why is he (the leper) treated differently from other unclean persons that he should abide solitary? They replied: Because he, by slanderous statements, (cf. Numbers 12:10) parted man and wife, or a man from his friend, he must be parted from everybody (Arakhin 16b).
מחוץ למחנה WITHOUT THE CAMP — outside the three camps (see Rashi on Leviticus 4:12; cf. Sifra, Tazria Parashat Nega'im, Chapter 13 14 and Pesachim 67a).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- כב - שנת תשח"י - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת חג הפורים ה'תשח"י. לקו"ש חכ"ז ע' 90
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 2 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לז תוכן ומפתח מאותו ספר מו"ק ז, ב
- לקוטי שיחות כרך לז תזריע-מצורע תזריע-מצורע מאותו ספר מו"ק ז, ב

