90

פסק דין אמיתי של תורה. ויחד עם זאת בטוחים, שהכהן ישקיע את כל כוחותיו²⁷ כדי שתהיה לאחר מכן טהרת המצורע²⁸.

ד. חוסר אהבת ישראל – נגע

מכך נלמדת הוראה ברורה:

כאשר רואים אצל יהודי אחר דבר שלילי ר"ל, עד כדי כך שנראה שהלה נמצא במצב שפל כל כך עד כדי ש"הוציא את עצמו מן הכלל"²⁹ – אין הוא ראוי ח"ו להיות בתוך מחנה ישראל –

אומרת התורה, שאפילו חכם גדול ובקי בכל התורה כולה, ולפי שיקול דעתו בחכמת התורה ראוי הלה לפסק של "מחוץ למחנה מושבו" – הרי לפני הוצאת קביעה כזו על יהודי אחר, חייב האדם לבחון את עצמו היטב מהו מצבו במדת החסד ואהבת ישראל. ואם אהבת ישראל האמיתית אינה מושלמת אצלו ח"ו, אין לו הצדקה כלל לקבוע פסק כזה על יהודי אחר! ייתכן שקביעתו אינה נובעת משיקול דעת של תורה בלבד, אלא ממדות שאינן כל כך מזוככות וכדומה³⁰!

התורה קובעת, שה"נגע" בלבד אינו יוצר את הטומאה³¹, אלא קביעתו ואמירתו של הכהן – איש החסד – "טמא אתה", היא הקובעת את טומאת המצורע. יוצא מכך, שמי שאיננו כהן, איש החסד, וקובע לגבי יהודי אחר "מחוץ למחנה מושבו" – הרי הוא אומר דבר שקר, ולפיכך הוא "מצורע" – מוציא שם רע, כדברי חז"ל³² על הפסוק³³ "זאת תהיה תורת המצורע" – "זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע": לא זו בלבד שהוא מדבר לשון הרע על יהודי אחר, אשר לשון הרע היא "אף־על־פי שאומר אמת"³⁴, אשר על כך ניתן עונש של נגעים, צרעת³⁵, אלא הוא אף "מוציא שם רע", "אומר³⁴ שקר .. על חברו".