89
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מנותק ר"ל מהשתייכותו לישראל גוי קדוש.
ועל כך אומרת התורה, שרק כהן רשאי לפסוק שיהודי אחר הוא כאילו מנותק ח"ו ממחנה הקדושה:
מהותו של הכהן היא17 "לברך את עמו ישראל באהבה"18, הכהן הוא "איש החסד"19, אשר מברך את ישראל, ובאהבה, כידוע20, שזהו תנאי הכרחי בברכת כהנים, שהיא חייבת להיעשות באהבה, ואם חסר תנאי זה אצל הכהן המברך ח"ו, הרי זו סכנה עבורו, ודוקא משום שהכהן הוא "איש החסד" סומכת התורה רק עליו לגבי קביעת "פסק" לגבי יהודי, ש"מחוץ למחנה מושבו".
לפי זה מובן גם המשך הפסוק21: "הכהנים .. בם בחר ה' אלקיך לשרתו ולברך בשם ה' ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע" – דוקא משום ש"בם בחר ה' .. לברך בשם ה' (לכן) ועל פיהם יהיה .. כל נגע".
ודאי וודאי צריכה להיות קביעתו של הכהן מבוססת רק על התורה22, ולכן, צריכה ראיית הנגע להיעשות בראש ובראשונה על ידי חכם בחכמת התורה ו"בקי בכל הנגעים...", ואשר קבל זאת מפי רבו.
אך כדי לקבוע זאת כפסק דין למעשה, יש צורך דוקא בכהן איש החסד. כי דוקא הוא חש בחומרה הרבה של הוצאת פסק דין כזה על יהודי אחר, ומשום כך הוא לא יחסוך כל מאמץ, ויחקור וידרוש הרבה אצל החכם, לגבי פסק דין התורה, והוא יעורר את הענין של "ושפטו העדה – והצילו העדה"23.
בדומה לידוע24, לגבי "אין חכם כבעל הנסיון"25, שכאשר לומדים ענין מסויים מתוך ידיעה שמלימוד זה נובעת הוראה ופסק דין למעשה, מעמיקים יותר בעמל רב עד שמגיעים לאמיתות הענין.
וכאשר לאחר היגיעה והחקירה והדרישה מחליט הכהן איש החסד וקובע "טמא", הרי אז ברור26, שזהו
הערות
- 17. להעיר מעקב (י, ח) ובפרש"י שם.
- 18. נוסח הברכה לפני נשיאת כפים (סוטה לט, א).
- 19. ראה ברכה לג, ח. וראה זח"א בהשמטות רנו, סע"ב. זח"ג קמה, ב ואילך. ועוד.
- 20. ראה שו"ע אדה"ז או"ח סקכ"ח סי"ט (ע"פ זח"ג קמז, ב. וראה שם (רע"מ) קמה, א: בעינא טבא).
- 21. שופטים כא, ה.
- 22. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 236 ואילך.
- 23. מסעי לה, כד־כה. וראה פסחים יב, רע"א. ר"ה כו, רע"א. סנה' סט, א.
- 24. ראה בארוכה המשך תרס"ו ע' שצ ואילך.
- 25. עקידה פ' נח (שער יד ד"ה [הקדמה] השלישית).
- 26. ואף דגם כהן קטן ושוטה די – כנ"ל! והביאור – הפס"ד בפועל ממש צ"ל ע"י דיבור במוצאות הפה הגשמי – וצ"ל ע"י גשם של איש דחסד (אף דההוראה היא דהחכם).
סוטה ל״ט א - הטקסט מספריא
וְהִזָּה לְאַחֲרָיו, לְאַחֲרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו — הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. לְפָנָיו וְהִזָּה עַל צְדָדִין שֶׁבְּפָנָיו — הַזָּאָתוֹ כְּשֵׁרָה.
אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁנִּפְתַּח סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִילּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְפִתְחוֹ עָמְדוּ כׇּל הָעָם״, וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא שְׁתִיקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד״. רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא, מֵהָכָא: ״וְאׇזְנֵי כׇל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה״.
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה׳״.
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶן: מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קַפֶּנְדַּרְיָא, וְלֹא פָּסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קוֹדֶשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַּפַּי בְּלֹא בְּרָכָה.
מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדוּשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה״.
כִּי עָקַר כַּרְעֵיהּ מַאי אָמַר? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא יְהֵא בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן. וְכִי מַהְדַּר אַפֵּיהּ מִצִּיבּוּרָא מַאי אָמַר? אַדְבְּרֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב עוּקְבָא וּדְרַשׁ: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ
and instead he sprinkled it backward, or if he intended to sprinkle the water backward and instead he sprinkled it forward, even if the water lands on vessels that require purification, his sprinkling is invalid. However, if one intended to sprinkle the water forward and instead he sprinkled it forward to the sides, his sprinkling is valid. It is derived from here that one’s sides are considered as though they were in front of him.
§ Rava bar Rav Huna says: Once a Torah scroll has been opened, it is prohibited to converse, even about a matter of halakha. As it is stated: “And Ezra opened the book in the sight of all the people, for he was above all the people, and when he opened it, all the people stood up” (Nehemiah 8:5), and standing is referring to nothing other than silence, as it is stated: “And shall I wait, because they do not speak, because they stand still, and answer no more?” (Job 32:16). Rabbi Zeira said that Rav Ḥisda said: The prohibition against conversing is derived from here: “And the ears of all the people were attentive to the book of the law” (Nehemiah 8:3). They were not listening to any other voice.
And Rabbi Yehoshua ben Levi says: Any priest who did not first wash his hands may not lift his hands to recite the Priestly Benediction; as it is stated: “Lift up [se’u] your hands in sanctity and bless the Lord” (Psalms 134:2), which teaches that before reciting the benediction one must sanctify his hands by washing them.
§ Rabbi Elazar ben Shammua was once asked by his disciples: To what do you attribute your longevity? He said to them: In all my days, I never made a shortcut [kappendarya] through a synagogue. Nor did I ever stride over the heads of the sacred people, i.e., I never stepped over people sitting in the study hall in order to reach my place, so as not to appear scornful of them. And I never lifted my hands for the Priestly Benediction without first reciting a blessing.
The Gemara asks: What blessing do the priests recite before the benediction? Rabbi Zeira says that Rav Ḥisda says: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us with the sanctity of Aaron and commanded us to bless His people, Israel, with love.
The Gemara continues: When the priest begins walking to the platform to recite the benediction, what does he say? The Gemara answers: May it be Your will, Lord our God, that this blessing with which You have commanded us to bless Your people, Israel, shall not contain any stumbling block or iniquity. And when the benediction has been completed, when he turns his face away from the congregation, what does he say? Rav Ḥisda instructed Rav Ukva and taught him that this is what he would say: Master of the Universe, we have performed that which You decreed upon us. Do unto us
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.