80
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
משום שהוא עדיין טמא, אלא משום שחסר בטהרתו13.
[הוכחה נוספת להבדל האמור: את הדין של איסור כניסה למקדש למחוסרי כפרה, לומדת הגמרא14 מהפסוק "עוד טומאתו בו15 – לרבות מחוסרי כפרה", ואילו הרמב"ם9 לומד זאת, כנ"ל, מהפסוק "וטהרה, מכלל שעדיין לא גמרה טהרתה"]*.
ויש מכך נפקא־מינה והבדל להלכה לפועל: מכיוון שהרמב"ם לומד שמחוסר כיפורים אינו טמא (אלא רק ש"לא נגמרה טהרתו"), לכן פוסק הרמב"ם שמחוסר כיפורים שאכל קודש16 או שימש – אינו חייב מיתה או כרת.
לעומת זאת הראב"ד סבור שמחוסר כיפורים חייב מיתה, וכפי שהוא משיג17 על דברי הרמב"ם: "והא אמרינן במכות18 'עוד טומאתו בו' – 'לרבות מחוסר כיפורים' .. ועוד 'וטהרה' כתיב ביולדת, מכלל דעד השתא (=שעד עכשיו) טמאה היא; ואמרינן בזבחים19 'מחוסר כיפורים דזב כזב דמי' (=זב שעדיין לא הביא את קרבנו והוא מחוסר כיפורים, נחשב כזב. ויתירה
הערות
- 13. ראה גם שו"ת הרדב"ז (ללשונות הרמב"ם) סי' אלף תעט (קו). וראה ס' מעשה נסים ס"ג תשובת ר"א בן הרמב"ם: אך כי חסר להם הטהרה השלימה אשר ישלימם באיזה ענינים. אלא שלדעתו – עד"ז הוא גם בטבול יום. ע"ש (וראה לקמן בפנים ובהערה 16, 21). וראה (ובהבא לקמן) ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג ח"ג עונש נח נט (פד, ב ואילך).
- 14. נזיר מה, א. מכות ח, רע"ב.
- 15. חקת יט, יג.
- 9.
- *. וכמודגש בשינוי לשון הרמב"ם באותה ההלכה גופא (בהל' ביאת מקדש פ"ד שם): טבול יום שעבד שעדיין טמא הוא שנאמר ובא השמש וטהר מכלל שעדיין לא טהר. אבל מחוסר כפורים .. שנאמר .. וטהרה מכלל שעדיין לא נגמרה טהרתה (וכמ"ש הרדב"ז שם*). וצע"ק ל' הרמב"ם בפיה"מ זבחים רפ"ב.
- 16. ולהעיר אשר במ"ש בהל' פסוה"מ פי"ח הי"ד לענין מחוסר כפר באוכל קודש "ואינו חייב כרת שנאמר (צו ז, כ) וטומאתו עליו עד שתהי' כל טומאתו עליו" – שם קאי גם על טבול יום (והאוכל קדש אחר שטבל קודם שיעריב שמשו או* קודם שיביא כפרתו לוקה) ובטבול יום כתב הרמב"ם (הל' ביאת מקדש פ"ד ה"ד) שעדיין טמא הוא שנאמר .. מכלל שעדיין לא טהר, כנ"ל ברדב"ז שם. וראה לקמן הערה 21.
- 17. הל' ביאת מקדש פ"ד שם. וראה גם השגות הראב"ד להל' ביאת מקדש פ"ג ה"ט. ובהשגות הראב"ד (הל' פסוה"מ שם) השיג ג"כ עמ"ש הרמב"ם שם "ואינו חייב כרת" – "זה שבוש שכבר כתבנו למעלה שהוא בכרת".
- 18. שם (וראה פרש"י שם).
- 19. יז, ב.
- . ברדב"ז שם מדייק שינוי לשון הרמב"ם שם בין טבול יום ומחוסר כפורים אבל דייק "דגבי טבול יום כתב ובא השמש וטהר מכלל שעדיין לא טהר", ולא הלשון "שעדיין טמא הוא" שברמב"ם. ואולי כי מדגיש בעיקר – השינוי בדרשת הכתוב שברמב"ם. ואכ"מ.
- . ברמב"ם שם ליתא. אבל כ"ה בכס"מ הל' ביאת מקדש פ"ג ה"ט. ובכ"מ.
משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ד׳ - הטקסט מספריא
טמא שעבד במקדש חילל עבודתו וחייב מיתה בידי שמים על עבודתו אף על פי שלא שהה שם שנאמר וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי ה"ז אזהרה לעובד בטומאה ולהלן הוא אומר ומתו בו כי יחללוהו מה חילול האמור [שם] חייב מיתה בידי שמים אף כאן מיתה בידי שמים וכל לאו שחייבין עליו מיתה בידי שמים לוקין עליו:
אע"פ שאם עבד בטומאה אינו חייב בבית דין אלא מלקות אחיו הכהנים לא היו מביאין אותו לבית דין אלא מוציאין אותו לחוץ ופוצעין את מוחו ואין ממחין עליהן בכך:
והיאך אפשר לו לעבוד ולא ישהה עד שלא יתחייב כרת אלא מיתה בידי שמים בלבד כגון שנטמא בעזרה ויצא בקצרה וביציאתו היה צנור בידו והפך בו אבר על האש במזבח וקירב שרפתו שכל קירוב עבודה הרי הוא כעבודה:
וכן טמא שטבל ועבד קודם שיעריב שמשו עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים שנאמר ולא יחללו שם אלהיהם מפי השמועה למדו שזו אזהרה לטבול יום שעבד שעדיין טמא הוא שנאמר ובא השמש וטהר מכלל שעדיין לא טהר אבל מחוסר כיפורים שעבד אף על פי שעבודתו פסולה וחילל ה"ז פטור:
ומניין שעבודתו פסולה שנאמר וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שעדיין לא נגמרה טהרתה והוא הדין לכל מחוסרי כיפורים:
כהן שעבד ואח"כ נודע שהיה טמא אם היא טומאה ידועה כל הקרבנות שהקריב פסולין שהרי עבודתו חולין ואם היא טומאת התהום הציץ מרצה וכל הקרבנות שהקריב נרצו ואפילו נודע לו שהוא טמא קודם שיזרוק הדם וזרק הורצה שהציץ מרצה על טומאת התהום אע"פ שהוא מזיד וכבר ביארנו טומאת התהום בנזירות:
וכן הציץ מרצה על טומאת דברים הקרבין שנאמר והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אבל אינו מרצה על טומאת הנאכלין ולא על טומאת האדם שנטמא בטומאה ידועה אלא אם כן היתה הטומאה הדחויה בציבור שהציץ מרצה עליה:
ואין הציץ מרצה אלא בזמן שהוא על מצחו שנאמר והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני י"י:
כל קרבן שאין קבוע לו זמן אינו דוחה לא את השבת ולא את הטומאה שאם לא יקריב היום יקרב למחר ולמחרת מחר וכל קרבן שקבוע לו זמן בין קרבן ציבור בין קרבן יחיד דוחה את השבת ודוחה את הטומאה ולא כל הטומאות הוא דוחה אלא טומאת המת לבדה:
כל קרבנות הציבור קבוע זמנם לפיכך כולן דוחין את השבת ואת טומאת המת:
וכל קרבן מהן שקרב בטומאה אינו נאכל אלא מקטירין ממנו דברים הראויין להקטרה והשאר הראוי לאכילה נשרף כשאר קדשים שנטמאו:
כיצד דוחה את הטומאה הגיע זמנו של אותו קרבן והיו רוב הקהל שמקריבין אותו טמאין למת או שהיו הקהל טהורים והיו הכהנים המקריבין טמאים למת או שהיו אלו ואלו טהורין והיו כלי השרת טמאים למת ה"ז יעשה בטומאה ויתעסקו בו הטמאים והטהורים כאחד ויכנסו כולן לעזרה אבל הטמאים בטומאה אחרת כגון זבין וזבות ונדות [ויולדות] וטמאי שרץ ונבלה וכיוצא בהן לא יתעסקו ולא יכנסו לעזרה ואף על פי שנעשה בטומאה ואם עברו ועשו או נכנסו לעזרה חייבין כרת על הביאה ומיתה על העבודה שלא נדחית אלא טומאת המת בלבד:
ופסח שבא בטומאה ודחקו טמאי מת ונכנסו להיכל פטורין אע"פ שלא הותרו אלא לעזרה הואיל ואין אני קורא בהם אל מחוץ למחנה תשלחום הרי אלו פטורין:
היו מקצת בית אב טמאים ומקצתם טהורים אף על פי שרובן טמאי מת לא יקריבו אלא הטהורים היה כל בית האב טמאי מת יביאו בית אב אחר היתה כל המשמרה טמאי מת מחזירין על משמרה אחרת אם היו רוב הכהנים הנכנסין שם בירושלים בזמן הקבוע טמאין יעשו בטומאה:
ומפני מה מחזירין על הטהור מבית אב אחר מפני שהטומאה לא הותרה בציבור אלא באיסורה עומדת ודחויה היא עתה מפני הדחק ואין דוחין כל דבר הנדחה אלא במקום שאי אפשר ומפני זה צריכה ציץ לרצות עליה:
ומנין שטומאת מת דחויה בציבור שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם כך למדו מפי השמועה שאנשים יחידים הם שידחו לפסח שני אם היו טמאים אבל ציבור שהיו טמאי מת אינן נדחין אלא הטומאה תדחה ויעשו פסח בטומאה והוא הדין לכל קרבן שקבוע לו זמן כפסח שהוא דוחה את הטומאה:
והרי הדבר מפורש בכתובים שנאמר שם כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור [להקדיש לה'] כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו ומהו זה שנאמר כי אכלו את הפסח בלא ככתוב מפני שעיברו אותה השנה מפני הטומאה שנאמר ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי וכבר ביארנו בקידוש החודש שאין מעברין את השנה לכתחלה מפני הטומאה:
ועוד אחרת היתה שם באותה השנה שעיבר חזקיה המלך את השנה ביום שלשים של אדר שראוי להיות ראש חדש ניסן ועשה אותו החדש אדר שני ולא הודו לו חכמים שאין מעברין ביום זה כמו שביארנו בקידוש החדש ומפני דברים אלו שעשה שלא כהלכה נאמר כי אכלו את הפסח בלא ככתוב וביקש רחמים על עצמו ועל החכמים שהסכימו על מעשיו שנאמר כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד ונאמר וישמע ה' אל יחזקיהו וירפא את העם שנרצה קרבנם:
משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין י״ח:י״ד - הטקסט מספריא
מפי השמועה למדו שזו אזהרה לטמא שלא יאכל קדש קודם שיטבול והאוכל קדש אחר שטבל קודם שיעריב שמשו קודם שיביא כפרתו לוקה ואינו חייב כרת שנאמר וטומאתו עליו עד שתהיה כל טומאתו עליו:
משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ד׳:ד׳ - הטקסט מספריא
וכן טמא שטבל ועבד קודם שיעריב שמשו עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים שנאמר ולא יחללו שם אלהיהם מפי השמועה למדו שזו אזהרה לטבול יום שעבד שעדיין טמא הוא שנאמר ובא השמש וטהר מכלל שעדיין לא טהר אבל מחוסר כיפורים שעבד אף על פי שעבודתו פסולה וחילל ה"ז פטור:
רש"י על במדבר י״ט:י״ג - הטקסט מספריא
במת בנפש. וְאֵי זֶה מֵת? שֶׁל נֶפֶשׁ הָאָדָם, לְהוֹצִיא נֶפֶשׁ בְּהֵמָה שֶׁאֵין טֻמְאָתָהּ צְרִיכָה הַזָּאָה; דָּ"אַ, בנפש זוֹ רְבִיעִית דָּם (חולין ע"ב):
את משכן ה' טמא. אִם נִכְנַס לָעֲזָרָה אֲפִלּוּ בִטְבִילָה בְּלֹא הַזָּאַת שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי:
עוד טמאתו בו, אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל:
במת בנפש [HE WHO TOUCHES] A DEAD BODY OF ANY PERSON — And what dead body is here intended? That of a human being (נפש האדם), the addition of בנפש האדם serving to exclude the person (body) of an animal, so intimating that uncleanness caused by it does not require sprinkling for its removal. Another explanation of בנפש is, that this term refers to a quarter of a log of blood (this being regarded as the minimum quantity necessary for maintaining life in a human being) (Chullin 72a).
את משכן ה' הוא טמא HE DEFILES THE TABERNACLE OF THE LORD, if he enters the forecourt even though after having immersed himself, but without having been sprinkled on the third and seventh days,
עוד טמאתו בו HIS UNCLEANNESS IS YET UPON HIM, although he has immersed himself.
משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ג׳:ט׳ - הטקסט מספריא
נכנס המצורע להר הבית לוקה שמונים אבל טמא מת או טבול יום שנכנס לעזרת נשים או מחוסר כפורים שנכנס לעזרת ישראל אע"פ שאינו לוקה מכין אותו מכת מרדות:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ב חג הסוכות שיחה א מאותו ספר מכות ח, א
- לקוטי שיחות כרך ז אמור שיחה ג מאותו ספר מכות ח, א
- לקוטי שיחות כרך טו נח שיחה א מאותו ספר מכות ח, א
- לקוטי שיחות כרך יז אחרי שיחה ב מאותו ספר מכות ח, א
- לקוטי שיחות כרך כב אמור שיחה ב מאותו ספר מכות ח, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות ה'תשט"ז מכות ח, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי גוף ונפש ודיניהם דיני נזקי גוף ונפש ודיניהם ד מכות דף ח, ע"ב