61

שיעור השהייה או ההשתחוואה?

ולכן יש להסביר, שבעניננו ה"הלכה למשה מסיני" בנושא השיעורים היא רק לגבי הכלל²⁹, שצריכה להיות שהייה בשיעור של השתחויה, אך מהו שיעור השתחויה? – זאת לא נאמר במפורש, ולכן אפשרית מחלוקת על כך.

ולפי זה יש לומר, שמחלוקת האמוראים לגבי שיעור ההשתחויה תלויה בשלשת אופני ההסבר שצויינו לעיל לגבי מהות המושג "שהה כשיעור השתחויה":

בהשתחוואה בבית המקדש נכללים שלשה פרטים: א) הגורם להשתחוואה – ראיית השכינה וכדומה, ב) עצם פעולת ההשתחוואה, ג) השהיה בעת ההשתחוואה, שאז מודים לה' וכדומה.

וזהו הבסיס למחלוקת לגבי שיעור ההשתחויה:

אם סוברים ששיעור ההשתחויה תלוי בשהייה, שכאשר "שהה כדי השתחוואה מיחייב משום שהייה"³⁰, גם כאשר ההשתחוואה בפועל היא כלפי חוץ – אז סביר לומר, ששיעור ההשתחויה הוא כשיעור של כל סדר ההשתחוואה, מתחלתו ועד סיומו, בכל שלשת הפרטים שצויינו לעיל:

אם מסבירים ששיעור ההשתחויה אינו שיעור שהייה, אלא בגדר השתחוואה, אז סביר לומר, שהשיעור הוא לפי שיעורה של עצם פעולת ההשתחוואה.

ולפי הסברה השלישית שלעיל, שיש כאן שני ענינים, שההשתחוואה נגרמת מצד השהיה, אז סביר לומר שאין די בשיעור של עצם פעולת ההשתחוואה, אלא הוא צריך להיות כשיעור השהיה שבעת ההשתחוואה.

ז. שלשה חלקים בפסוק

בכך יובן מדוע קושרים האמוראים שהוזכרו לעיל את מחלוקתם דוקא לחלק מסויים של הפסוק:

אין זה רק סימן שולי לזמן השיעור, אלא שבפסוק זה נרמזת מהות המחלוקת, מהו שיעור ההשתחויה.

כלומר: כיון שלפי הלכה למשה מסיני נקבע ששיעור השהייה הוא כדי השתחויה, אך לא התפרש מהו שיעור זה, סביר לומר, שבאיזשהו מקום בתורה יש רמז ואסמכתא לגבי גודלו של שיעור ההשתחויה³¹. ולכן מקובל