55

ואם יבוא אליהו ימצא פתח פתוח ונצא לקראתו במהרה, ואנו מאמינים בזה ויש באמונה זו שכר גדול .. ונוהגין במדינות אלו...". ומכך מובן ופשוט, שמנהג זה קשור לאמונה בגאולה העתידה,

שאמונה זו קיימת אצל כל יהודי, אשר כולם מאמינים בני מאמינים, בלי להתחשב בעבודתו בכוחותיו הגלויים, הרי תמיד קיימת אצלו – בגלוי, או לפחות בפנימיות נפשו⁵⁰ – האמונה בביאת המשיח, ולא רק "מאמין בו", אלא מחכה לביאתו⁵¹ – שזהו ציווי ה' בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה⁵².

ואדרבה⁵³, ככל שנמצאים בתקופה מאוחרת יותר בעקבתא דמשיחא, קרוב יותר לגאולה, כך מאירה יותר נקודה זו ומתחזקת יותר אצל ישראל.

ולכן דוקא בדורות האחרונים התגלה והתפשט המנהג "למזוג כוס אחד יותר מהמסובין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא", למרות שבדורות הקודמים אין מוצאים זאת בגלוי,

וזהו א) "כוס אחד" ב) יותר מכל (מכללות) המסובין.

ולפי זה יש לבאר את הדיוק בלשונו של אדמו"ר הזקן, האומר "למזוג כוס אחד יותר מהמסובין וקורין אותו..." – בכך רומז אדמו"ר הזקן, שאליהו הנביא בא ונעשה לאחד מהמסובין בשולחן הסדר

– כי אמונתם של ישראל בלילה זה, שבו נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא בכבודו ובעצמו⁵⁴ ואשר באה לידי גילוי בגשמיות (בכוס וביין) – היא עצמה גורמת ומעוררת לכך שאליהו הנביא יימצא בכל סדר, באופן של "יותר" מכל המסובין, אך יחד עם זאת ניצבת כוסו ביחד, ובאותו שולחן עם כוסות המסובין – אחד מן המסובין.