49
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ב. מוזגים ואין שותים
כדי להבין זאת יש להבין את הדיוק בלשון הרמב"ם:
לגבי ארבע כוסות פוסק הרמב"ם15: כל כוס וכוס מארבעה כוסות הללו מברך עליו ברכה בפני עצמה (ואף מציין מה אומרים על כל אחת מארבע הכוסות), ולאחר מכן, ב"סדר עשיית מצוות אלו בליל חמשה עשר"1 הוא מפרט לגבי כל כוס, שהוא "שותה" אותה: בכוס הראשונה – "מברך בורא פרי הגפן ואומר עליו קידוש היום וזמן, ושותה"1, בכוס השניה "ומברך בורא פרי הגפן ושותה הכוס השני"16, בכוס השלישית "מברך ברכת המזון על כוס שלישי ושותהו"17, בכוס הרביעית "מברך בורא פרי הגפן ואינו טועם אחר כך כלום"17.
ואילו לגבי הכוס החמישית אומר הרמב"ם, כדלעיל, רק "ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול" ואינו מסיים "מברך בורא פרי הגפן ושותה"18.
ולפי הידוע שלשונו של הרמב"ם מדוייקת ביותר, מובן, שבכוונתו לדייק, שאת הכוס החמישית אין שותים, אלא רק מוזגים אותה ואומרים עליה הלל הגדול.
וכפי שמובן גם מדבריו לפני כן: "ואחר כך מוזג כוס רביעי וגומר עליו את ההלל .. ומברך בורא פרי הגפן ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה, חוץ מן המים" – וברור, שהרמב"ם לא יגיד מיד לאחר מכן את ההיפך, ששותים כוס יין לאחר הכוס הרביעית.
ג. שתיה ואמירה
ויש לומר, שההסבר לכך הוא:
הרמב"ם סובר כדעות19 המפרשות שיש מחלוקת בין רבי טרפון לבין דעת תנא דידן, אם חייבים בארבע כוסות או בחמש כוסות. ולפי זה צריך להסיק, לכאורה, שההלכה היא כדעת תנא דידן, וחייבים רק בארבע כוסות. אך אנו רואים שיש בגמרא דיון לפי רבי
הערות
- 15. הל' חמץ ומצה פ"ז ה"י.
- 1.
- 1.
- 16. שם פ"ח ה"ה.
- 17. שם ה"י.
- 18. ודוחק לומר הפי' ברמב"ם דמכיון שכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות לכן אין מברכין עליו בפה"ג בפ"ע (ראה גם טאו"ח סו"ס תפו. הגש"פ למהר"ל לשון לימודים דין ברכת הכוסות – אלא שלדעתם אין מברכין בפה"ג על כל כוס, משא"כ לדעת הרמב"ם), כי מכיון שהרמב"ם מסיים לפנ"ז "ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה חוץ מן המים" יש לומר שהוא כדין נמלך שאז צריך לברך (ראה ר"ן פסחים קט, סע"ב (סד"ה לענין על הגפן). וראה בפרטי הדינים ד"נמלך" בשו"ע אדה"ז או"ח סי' קעד. ועצ"ע). – ובכל אופן הול"ל "ושותה".
- 19. בעל המאור שם. וראה רא"ש שם סל"ג, הטעם שהרשב"ם גרס רביעי "ואם בא לומר כוס חמישי רשות ואם ירצה יעשה כוס חמישי הכי הוה לי' למימר הרוצה לעשות כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול אבל לפי גירסת הספרים משמע דלר' טרפון וי"א כוס חמישי הוה לי' חובה כו'".
משנה תורה, הלכות חמץ ומצה ז׳:י׳ - הטקסט מספריא
כל כוס וכוס מארבעה כוסות הללו מברך עליו ברכה בפני עצמה. וכוס ראשון אומר עליו קדוש היום. כוס שני קורא עליו את ההגדה. כוס שלישי מברך עליו ברכת המזון. כוס רביעי גומר עליו את ההלל ומברך עליו ברכת השיר. ובין הכוסות האלו אם רצה לשתות שותה בין שלישי לרביעי אינו שותה.
פסחים ק״ט ב - הטקסט מספריא
אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים שִׁיעוּר מֵי מִקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה.
אָמַר רַב אָשֵׁי: אָמַר לִי רָבִין בַּר חִינָּנָא, שׁוּלְחָן שֶׁל מִקְדָּשׁ — שֶׁל פְּרָקִים הֲוָה, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ הַדּוֹקֵי הֲוָה מִיהַדַּק, אַמְּתָא בְּאַמְּתָא הֵיכִי מַטְבְּלֵיהּ?!
מַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא בְּיָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה הֲוָה מַטְבֵּיל לֵיהּ. דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: יָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה מַחֲזִיק מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִקְוֵה טׇהֳרָה.
וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה. הֵיכִי מְתַקְּנִי רַבָּנַן מִידֵּי דְּאָתֵי בֵּהּ לִידֵי סַכָּנָה, וְהָתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם תְּרֵי, וְלֹא יִשְׁתֶּה תְּרֵי, וְלֹא יְקַנַּח תְּרֵי, וְלֹא יַעֲשֶׂה צְרָכָיו תְּרֵי?
אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר קְרָא: ״לֵיל שִׁמּוּרִים״ — לַיִל הַמְשׁוּמָּר וּבָא מִן הַמַּזִּיקִין.
רָבָא אָמַר: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה מִצְטָרֵף לְטוֹבָה, וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף לְרָעָה. רָבִינָא אָמַר: אַרְבָּעָה כָּסֵי תַּקִּינוּ רַבָּנַן דֶּרֶךְ חֵירוּת, כׇּל חַד וְחַד
A cubit, by a cubit, by a height of three cubits. And the Sages measured the measure of the water necessary for a ritual bath at forty se’a.
The Gemara cites a discussion related to the topic of measurements. Rav Ashi said: Ravin bar Ḥinnana said to me: The table of the Temple, upon which the shewbread was placed, was comprised of assembled parts. For if it should enter your mind that the table was firmly connected and could not be taken apart, how could the priests immerse a cubit in a cubit? The dimensions of the table were two cubits by one cubit, with a height of one and a half cubits. If the table contracted ritual impurity, it had to be immersed in a ritual bath. If a ritual bath contains an area of one cubit by one cubit, the table can fit inside only if it is dismantled.
The Gemara responds: What is the difficulty? Perhaps the priest would immerse it in the sea that King Solomon built, which was a very wide ritual bath, as it states: “And he made the molten sea of ten cubits from brim to brim, round in compass” (I Kings 7:23). As Rabbi Ḥiyya taught: The sea that Solomon built contained the volume of water of one hundred and fifty ritual purification baths. It was certainly possible to immerse even large vessels in this sea.
We learned in the mishna that even with regard to the poorest of Jews, the charity distributors should not give him less than four cups of wine. The Gemara asks: How could the Sages establish a matter through which one will come to expose himself to danger? But wasn’t it taught in a baraita: A person should not eat pairs, i.e., an even number of food items; and he should not drink pairs of cups; and he should not wipe himself with pairs; and he should not attend to his sexual needs in pairs. The concern was that one who uses pairs exposes himself to sorcery or demons. Why would the Sages require one to drink an even number of cups and thereby place himself in a position of danger?
Rav Naḥman said that the verse said: “It was a night of watching to the Lord” (Exodus 12:42), which indicates that Passover night is a night that remains guarded from demons and harmful spirits of all kinds. Therefore, there is no cause for concern about this form of danger on this particular night.
Rava said a different answer: The cup of blessing for Grace after Meals on Passover night is used in the performance of an additional mitzva and is not simply an expression of freedom. Therefore, it combines with the other cups for the good, i.e., to fulfill the mitzva to drink four cups, and it does not combine for the bad. With regard to the danger of drinking pairs of cups, it is as though one drinks only three cups. Ravina said: The Sages instituted four separate cups, each of which is consumed in a manner that demonstrates freedom. Therefore, each and every one
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.