32
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ויבלעו ממנה. יקדש, להיות כמוה...) – אלא לומדים דין זה בסברה23, שבליעת הבשר משפיעה על הדבר שבו הוא בלוע, והוא נעשה "כמוה",
כך גם דין הבליעה בכלי חרס אינה גזירת הכתוב מפני חומרת החטאת, אלא סברה השייכת גם בקדשים אחרים – "לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשה נותר".
ד. "כלי חרס אינו יוצא מידי דפיו לעולם"
לפי זה מובן מדוע אי אפשר ללמוד מהדין "ישבר" ש"כלי חרס .. אינו יוצא מידי דפיו לעולם", למרות שהטעם לדין "ישבר" הוא משום הבליעה שבו:
הדין "וכלי חרש .. ישבר" מופיע בהמשך לדין "כל אשר יגע בבשרה יקדש", ולכן צריך להיות, שהדין "ישבר" הוא בדומה לדין "יקדש": בדיוק כשם שעל ידי הבליעה ב"דבר אוכל" נעשה האוכל "כמוה", שדיני הבשר הבלוע חלים על "דבר האוכל" – כך גם בכלי שבלע מבשר החטאת, שהדין "ישבר" אינו רק משום הבליעה שבו, אלא גם מצד הכלי. כיון שבתוך הכלי בלוע "נותר", חל על הכלי דין (שריפה24) שבירה, כאילו נאמר שהכלי עצמו נעשה "נותר"25.
ולכן אי אפשר להסיק מהדין "ישבר" ש"כלי חרס .. אינו יוצא מידי דפיו לעולם", שהרי אף אם היתה אפשרות להסיר ולפלוט את הבליעה, על ידי הגעלה וכדומה, בכל זאת חל הדין "ישבר" על הכלי, משום שהאיסור הבלוע גרם לו להיות "כמוה", כדלעיל.
רק לאחר שלומדים את הדין "ומורק ושוטף" לגבי כלי נחושת, שדי בפליטת הבליעה על ידי מריקה ושטיפה, ואין חובה לאבד את הכלי, בעוד אשר לגבי כלי חרס אין מופיע דין זה – לומדים מכך, שבכלי חרס בלתי אפשרי "לפלוט את בליעתו", "למדך הכתוב כאן שאינו יוצא מידי דפיו לעולם".
ה. כלי חרס – כדבר אוכל;
כלי נחושת – כבגד
אך עדיין אין מובן: כיון שגם בכלי
הערות
- 23. שלכן גם בפשוטו של מקרא מסתבר שזהו דין בכל הקדשים (ראה ע"ד ההלכה – זבחים צז, ב ואילך).
- 24. ראה לעיל הערה 10 ש(לכמה דיעות) זהו טעם הדין ד"ישבר".
- 25. עפ"ז מתורצת בפשטות קושיית הש"ס (זבחים צו, רע"א) "אמאי ישברו נהדרינהו לכבשונות" – כי ע"י כבשונות "נעשים ככלים חדשים" (ר"ת בתוד"ה אלא שם), היפך הציווי ד"שריפת" (ביטול) הכלי. ולכן צ"ל "ישבר" דוקא.
זבחים צ״ו א - הטקסט מספריא
אֶלָּא קְדֵירוֹת שֶׁל מִקְדָּשׁ, אַמַּאי אָמַר רַחֲמָנָא יִשָּׁבְרוּ? נַהְדְּרִינְהוּ לְכִבְשׁוֹנוֹת! אָמַר רַבִּי זֵירָא: לְפִי שֶׁאֵין עוֹשִׂין כִּבְשׁוֹנוֹת בִּירוּשָׁלַיִם.
אָמַר אַבָּיֵי: וְכִי עוֹשִׂין אַשְׁפַּתּוֹת בָּעֲזָרָה?! אִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּתָנֵי שְׁמַעְיָה בְּקַלְנְבוֹ: שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס נִבְלָעִין בִּמְקוֹמָן.
אֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: תַּנּוּר שֶׁל מִקְדָּשׁ שֶׁל מַתֶּכֶת הֲוָה – נֶעְבֵּיד דְּחֶרֶס, דְּהֶסֵּיקוֹ מִבְּפָנִים הוּא!
דְּכֵיוָן דְּאִיכָּא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים – דַּאֲפִיָּיתָן בְּתַנּוּר וּקְדוּשָּׁתָן בְּתַנּוּר; הָוֵה לֵיהּ כְּלִי שָׁרֵת, וּכְלִי שָׁרֵת דְּחֶרֶס לָא עָבְדִינַן.
The Gemara challenges: But according to the opinion that earthenware vessels can be cleansed of their absorbed substances by the process of kindling, with regard to pots used in the Temple, why does the Merciful One state in the Torah that they should be broken? Let us simply return them to the kilns in which pots are made to be sure that the pots will be cleansed by the extreme heat of the kilns. Rabbi Zeira said: The pots cannot be returned to kilns because, as taught in a baraita (see Bava Kamma 82b), kilns are not built in Jerusalem because of the great quantity of smoke they produce.
The Gemara presents an objection to Rabbi Zeira’s answer. Abaye said: But if, as the baraita teaches, there are no kilns in Jerusalem, are scrap heaps of earthenware assembled in the Temple courtyard? The same baraita also teaches that there are no scrap heaps in Jerusalem. What, then, is done with the shards of earthenware vessels that must be broken in the courtyard? The Gemara dismisses the question: Abaye raised that objection only because that which Shemaya taught in Kalnevo escaped him; Shemaya taught there: In the Temple, shards of earthenware vessels were miraculously absorbed in their place.
The Gemara returns to the topic of kindling earthenware vessels and asks: But if kindling from within cleanses everything absorbed in an earthenware oven, what is the reason for that which Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The oven in the Temple was fashioned of metal? Let us fashion it of earthenware, as an oven’s kindling is from the inside, and, accordingly, it would be possible to cleanse it?
The Gemara answers: The reason the oven must be fashioned of metal is because there are the two loaves, i.e., the public offering on Shavuot of two loaves from the new wheat, and the shewbread, i.e., the bread baked each week in a special form and displayed for the duration of one whole week on the table in the Sanctuary, whose baking is done in the oven, and also whose sanctification occurs in the oven. Because these offerings are not kneaded in a service vessel, they are sanctified only by being placed in the oven, and therefore the oven is a service vessel; and we do not make a service vessel of earthenware.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך כז צו שיחה א מאותו ספר שם צז, סע"א · זבחים צו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנא דיני הגעלת כלים זבחים צז, א · זבחים צו, א
- לקוטי שיחות כרך לג פינחס שיחה ג מאותו ספר זבחים צז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנב סדר וזמן הגעלת כלים זבחים דף צז.
- לקוטי שיחות כרך ו שמות שיחה ב מאותו ספר זבחים צו, א
- לקוטי שיחות כרך טז תשא שיחה א מאותו ספר זבחים צו, א
- לקוטי שיחות כרך כז צו שיחה א מאותו ספר זבחים צו, ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך כז צו שיחה א מאותו ספר זבחים צו, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשט"ו זבחים צו, א
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז ה'תשי"ט זבחים צו, א
- תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט זבחים צו, א
- תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תש"כ זבחים צו, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תש"כ זבחים צו, א
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ד זבחים צו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנב סדר וזמן הגעלת כלים ה זבחים צו, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, יו"ד ניסן, ה'תשכ"ט שם צו, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשל"א זבחים צו, א