1
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. נדר קטן והביא גדול
בהלכות מעשה הקרבנות1 פוסק הרמב"ם: הנודר2 גדול והביא קטן לא יצא, קטן והביא גדול יצא, כיצד אמר הרי עלי עולה או שלמים כבש והביא איל או שנדר עגל והביא שור, גדי והביא שעיר, יצא.
המקור לדברי הרמב"ם הוא (כמובא ב"כסף משנה"), דברי המשנה במסכת מנחות3: הנודר גדול והביא קטן לא יצא (לכל הדעות). קטן והביא גדול (כאן קיימת מחלוקת – לפי דעת רבנן) יצא, ולדעת רבי לא יצא, והרמב"ם פוסק כרבנן.
הרמב"ם מציין דוגמאות ""כבש והביא איל .. עגל והביא שור, גדי והביא שעיר", כי פסקו של הרמב"ם ש"שקטן והביא גדול יצא" אמור רק כאשר מדובר על אותו מין4, (ולא בשני מינים שונים5), כפי שהוא מדגיש במפורש בהמשך הפרק6.
דרוש הסבר: כיצד יוצאים ידי חובה באיל כאשר נדר "הרי עלי עולה או שלמים כבש" וכדומה, והרי יש ציווי7 "מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת"8. וכיון שנדר "קטן", כגון כבש, עליו לקיים את נדרו, ועשית כאשר נדרת, וכאשר הוא מביא גדול, כגון "איל" במקום "כבש"9, הרי לא קיים "כאשר נדרת"?
וישנם שני אופנים להסביר זאת:
א) מצד ה"גברא" – הנודר – כאשר האדם נודר להביא קטן, סביר לומר שכוונתו לא היתה שיביא דוקא קטן ולא גדול, אלא שלא יביא פחות מכך. כוונתו היתה להביא קטן לפחות10.
הערות
- 1. רפט"ז.
- 2. להעיר שבפרשת קרבנות בפרשתנו מתחיל בקרבנות נדבה (פרש"י פרשתנו א, ב. וראה גם פרש"י ב, א), ורק אח"ז (ד, א ואילך) באו הדינים כו' ע"ד קרבנות חובה [אלא שבאמצע קרבנות נדבה בסוף הפרשה ע"ד מנחות, בא גם ע"ד מנחת חובה אחת (ב, יד־טז. וראה גם פרש"י שם, יב)]. וראה לקמן בפנים סעיף ח.
- 3. קז, ב.
- 4. ראה גם פי' רבינו גרשום שם סע"ב. רש"י שם קח, א ד"ה כיחידאה.
- 5. ראה תוס' שם קז, סע"ב ד"ה ורבי. ושקו"ט במפרשים ובהנסמן לקמן הערה 10.
- 6. שם ה"ט. וראה ראב"ד וכס"מ שם.
- 7. תצא כג, כד.
- 8. והרמב"ם מונה אותה במנין מ"ע של תורה (הל' נדרים פ"א ה"ד. סהמ"צ (ומנין המצות בריש ס' היד) מ"ע צד).
- 9. ראה ב"ק (סה, ב): טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו. וראה תוד"ה איל שם.
- 10. ראה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג ח"א עשה קפד־קפה בסופו (תג, א). 1
רש"י על ויקרא א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אדם כי יקריב מכם. כְּשֶׁיַּקְרִיב; בְּקָרְבְּנוֹת נְדָבָה דִּבֵּר הָעִנְיָן:
אדם. לָמָּה נֶאֱמַר? מָה אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא הִקְרִיב מִן הַגָּזֵל — שֶׁהַכֹּל הָיָה שֶׁלּוֹ — אַף אַתֶּם לֹא תַּקְרִיבוּ מִן הַגָּזֵל (ויקרא רבה):
הבהמה. יָכוֹל אַף חַיָּה בִּכְלָל, תַּ"לֹ בָּקָר וָצֹאן:
מן הבהמה. וְלֹא כֻּלָּהּ — לְהוֹצִיא אֶת הָרוֹבֵעַ וְאֶת הַנִּרְבָּע:
מן הבקר. לְהוֹצִיא אֶת הַנֶּעֱבָד:
מן הצאן. לְהוֹצִיא אֶת הַמֻּקְצָה:
ומן הצאן. לְהוֹצִיא אֶת הַנּוֹגֵחַ שֶׁהֵמִית; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לְמַטָּה מִן הָעִנְיָן מִן הַבָּקָר — שֶׁאֵין תַּ"ל — לְהוֹצִיא אֶת הַטְּרֵפָה (ספרא):
תקריבו. מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנַיִם מִתְנַדְּבִים עוֹלָה בְּשֻׁתָּפוּת:
קרבנכם. מְלַמֵּד שֶׁהִיא בָּאָה נִדְבַת צִבּוּר, הִיא עוֹלַת קַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, הַבָּאָה מִן הַמּוֹתָרוֹת (שבועות י"ב):
אדם כי יקריב מכם IF A MAN OF YOU OFFER [AN OFFERING] — This means, when he offers: Scripture is speaking here of free — will offerings (cf. Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 4).
אדם — Why is this term for “man” employed here? Since אדם also means Adam, its use suggests the following comparison: what was the characteristic of the first man (אדם הראשון)? He did not offer sacrifice of anything acquired by way of robbery, since everything was his! So you, too, shall not offer anything acquired by way of robbery (Leviticus Rabbah 2:7).
הבהמה [OF] THE BEASTS — One might think that wild beasts are also included! Scripture, however,’ goes on to state, “even of cattle or of sheep” (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 6).
מן הבהמה OF THE BEASTS — but not all of them: the phrase, “some of the beasts”) is used in order to exclude male and female animals with which sexual sin has been committed (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 7).
מן הבקר OF THE CATTLE — This serves to exclude an animal which has been worshipped as a god (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 9).
מן הצאן OF THE SHEEP — This serves to exclude an animal set aside for the purpose of being offered to an idol (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 11).
ומן הצאן AND OF THE SHEEP — The ו prefixed to the word is intended to exclude a goring ox that has killed a man. — When Scripture again says lower down in the section, (v. 3) מן הבקר, “of the cattle”, — which word מן it was unnecessary to use, (it would have sufficed to say: 'אם עולה קרבנו זכר וכו) — it is intentionally used to exclude a טרפה (an animal afflicted with a fatal organic disease) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 11).
תקריבו YE SHALL OFFER [YOUR OFFERING] — The plural תקריבו teaches us that two (or more) persons may bring a burnt offering as a free — will gift in partnership (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 3 1).
קרבנכם YOUR OFFERING — This teaches us) that it (the עולה) may also be offered as a free-will gift of the community (not of individuals only). This was the burnt offering bearing the name of “the summer - fruit offering”) of the altar which had to be supplied from the surplus of the levy upon the people (cf. Shevuot 12a, Shevuot 12b).
משנה תורה, הלכות נדרים א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה של תורה שיקיים אדם שבועתו או נדרו בין שהיה מנדרי איסר בין שהיה מנדרי הקדש שנאמר מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת ונאמר ככל היוצא מפיו יעשה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.