280
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א. הסבר על אי פירוט הזהב על־ידי משה, והשאלות על כך
בפרשתנו מסופר כי במלאכת ובנין המשכן, הציג משה רבינו חשבון מפורט מה נעשה מהכסף והנחושת1 של נדבת המשכן, אך לא מה עשו מהזהב2 – מדוע? אומר ה'כלי יקר'3 את הטעם לכך: כאשר סיימו את כל מלאכות המשכן (בכלל ובפרט) וכל מה שהיה צריך לעשות מכסף ונחושת, הרי "כדי להוציא את עצמו מן החשד"4 רצה משה (עוד לפני שעשה את בגדי הכהונה שבהם היה זהב) להציג מיד את החשבון אודות הכסף והנחושת, ולא רצה לחכות עם החשבון – עד שיעשו את בגדי הכהונה5, ורק אז להציג את חשבון הזהב יחד עם הכסף והנחושת.
ב
אך מדוע לא הוצג חשבון הזהב תיכף לאחר גמר עשיית בגדי כהונה? ממשיך הוא ומבאר על פי דברי המדרש6: "כשבא משה לתת חשבון על כל דבר ודבר חסר מן המשקל אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים ולא היה יודע מה עשה מהם, יצאה בת קול ואמרה "ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים" לקיים מה שנאמר7: לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא".
זאת אומרת: על אף שהבת־קול העידה "ואת האלף..." אודות הכסף (ולא אודות הזהב), אך מכיוון שבני ישראל ראו כי מן השמים העידו על משה, כבר לא דרשו להציג חשבון על הזהב.
הערות
- 1. לח, כה ואילך.
- 2. רק נאמר באופן כללי (לח, כד) כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקודש ויהי זהב התנופה תשע ועשרים ככר וגו'.
- 3. ריש פרשתנו. וראה השקו"ט כו' בראב"ע לח, כד וכן בפירושו הקצר שם. רמב"ן ורבותינו בעה"ת ריש פרשתנו. פענח רזא. תולדות יצחק. ועוד. וראה לעיל ע' 322 ואילך.
- 4. ל' הכלי יקר שם.
- 5. וראה ראב"ע בפי' הקצר בסופו במה שהקשה על פי' "הגאון": ואיך יספיק חצי ככר ומעט יותר לצפוי חמשה עשר בריחים ושתי משבצות וכן שרשרות ושתי טבעות וציץ נזר הקודש ופעמוני זהב כו' וזהב במעשי האפוד והחושן ובשבוצם.
- 6. הובא ברבינו בחיי כאן. וראה שמו"ר פנ"א, ו. זח"ב רכו, ב. ועוד.
- 7. בהעלותך יב, ז.
- 8. ולהעיר שלפי' הזהר (ח"ב רכג, א) ואוה"ח ריש פרשתנו ד"ה עוד ירצה – לא בא החשבון מפני החשד של ישראל. ואפילו לא מפני והייתם נקיים (י"א בכלי יקר כאן. וראה תנחומא כאן ה. שמו"ר פנ"א, ב. ב"ח לטיו"ד סרנ"ז. וראה גם מדרש לקח טוב כאן. פענח רזא וצרור המור). וראה אברבנאל כאן עוד טעם.
- 9. ויש לתרץ דברי הכלי יקר: בנוגע לשאלה הא' י"ל שמשה נתן החשבון מהכסף והנחושת ביחד ואז נתעוררה הקושיא ע"ד האלף גו' ואז יצאה בת קול כו' אלא שכמובן בתורה נכתב כל אחד בפ"ע והחשבון דנחושת התנופה נאמר ע"י משה לפני "ואת האלף גו'" אלא שנכתב במקומו כרגיל בכ"מ בקרא. בנוגע לשאלה הב' י"ל שרצה הקב"ה להודיענו – להורות שצריך האדם לצאת ידי שמים וידי הבריות ולתת חשבון גם אם לא נחשד כבמקומות שבהערה 8.
שמות רבה נ״א:ו׳ - הטקסט מספריא
מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי משֶׁה, כָּל מַה שֶּׁהָיוּ עוֹשִׂין, עוֹשִׂין עַל פִּי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי משֶׁה. וְכָל מַה שֶּׁהָיָה משֶׁה עוֹשֶׂה עַל יְדֵי אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: עֲבֹדַת הַלְוִיִם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, לֹא עָשָׂה אֶלָּא מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, אָמַר לָהֶם בּוֹאוּ וַאֲנִי עוֹשֶׂה לִפְנֵיכֶם חֶשְׁבּוֹן. אָמַר לָהֶם משֶׁה: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, כָּךְ וְכָךְ יָצָא עַל הַמִּשְׁכָּן, עַד שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב שָׁכַח בְּאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל מַה שֶּׁעָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים, הִתְחִיל יוֹשֵׁב וּמַתְמִיהַּ, אָמַר עַכְשָׁו יִשְׂרָאֵל מוֹצְאִין יְדֵיהֶם לֵאמֹר משֶׁה נְטָלָן. מֶה עָשָׂה הֵאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֵינָיו וְרָאָה אוֹתָם עֲשׂוּיִם וָוִים לָעַמּוּדִים, אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְפַּיְּסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, מִי גָרַם לוֹ עַל יְדֵי שֶׁיָּשַׁב וּפִיְּסָן, הֱוֵי: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. וְלָמָה עָשָׂה עִמָּהֶם חֶשְׁבּוֹן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ מַאֲמִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ז): לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, וְלָמָּה אָמַר לָהֶם משֶׁה בּוֹאוּ וְנַעֲסֹק בַּמִּשְׁכָּן וּנְחַשֵּׁב לִפְנֵיכֶם, אֶלָּא שֶׁשָּׁמַע משֶׁה לֵיצָנֵי יִשְׂרָאֵל מְדַבְּרִים מֵאַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג, ט): וְהָיָה כְּבֹא משֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם משֶׁה, (שמות לג, ח): וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה, וּמַה הָיוּ אוֹמְרִים, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ שֶׁל זֶה, וּמַה הִיא רוֹאָה בוֹ, כָּל יָמָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ, כָּל יָמָיו הוּא מֻשְׁלָם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זֶהוּ: וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה. רַבִּי חָמָא אָמַר הָיוּ אוֹמְרִים חָמֵי קְדַל דִּבְרֵיהּ דְּעַמְרָם, וַחֲבֵרוֹ אוֹמֵר לוֹ אָדָם שֶׁשָּׁלַט עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אֵין אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁיְהֵא עָשִׁיר. כְּשֶׁשָּׁמַע משֶׁה כָּךְ אָמַר לָהֶם משֶׁה, חַיֵּיכֶם, נִגְמַר הַמִּשְׁכָּן אֶתֵּן לָכֶם חֶשְׁבּוֹן. אָמַר לָהֶם בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן, הֱוֵי: וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.
שמות רבה נ״א:ב׳ - הטקסט מספריא
עָלָיו נֶאֱמַר (מלכים ב יב, טז): וְלֹא יְחַשְׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף, וְלֹא יְחַשְׁבוּ, זֶה דוֹרוֹ שֶׁל יוֹאָשׁ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בֶּאֱמוּנָה. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ (שקלים ח, א): מִי שֶׁהָיָה נִכְנַס לִתְרֹם אֶת הַלִּשְׁכָּה לֹא הָיָה נִכְנַס לֹא בְּפַרְגָּד חָפוּת וְלֹא בְּאַנְפִּלְיָא, שֶׁאִם יַעֲשִׁיר יֹאמְרוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר, שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לב, כב): וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל. וּמשֶׁה הָיָה גִזְבָּר לְעַצְמוֹ עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמִּשְׁכָּן, מִיָּד, (שמות לה, כא): וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ וגו', לְכַמָּה יָמִים הֵבִיאוּ כָּל הַנְּדָבָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לִשְׁנֵי בְּקָרִים הֵבִיאוּ וְהוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לו, ז): וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם. נִכְנַס משֶׁה אֵצֶל בְּצַלְאֵל רָאָה שֶׁהוֹתִיר מִן הַמִּשְׁכָּן, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָם עָשִׂינוּ אֶת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְהוֹתַרְנוּ, מַה נַּעֲשֶׂה בַּנּוֹתָר, אָמַר לוֹ לֵךְ וַעֲשֵׂה בָהֶם מִשְׁכָּן לָעֵדוּת, הָלַךְ משֶׁה וְעָשָׂה בָהֶן, כֵּיוָן שֶׁבָּא לִתֵּן חֶשְׁבּוֹן אָמַר לָהֶם כָּךְ וְכָךְ יָצָא לַמִּשְׁכָּן וּבַיָּתֵר עָשִׂיתִי מִשְׁכָּן לָעֵדוּת, הֱוֵי: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.