262

שיחה ב

א. תרומה – "קחו" או "יביאה"

על הפסוק שבו מופיע ציווי ה'¹, אשר מסר משה לישראל: "קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה'", שואלים המפרשים², שלכאורה יש בפסוק זה סתירה בין תחילתו לבין סיומו: מתחילת הפסוק "קחו מאתכם תרומה לה'" מובן, שיש לקחת מהם את התרומה, ואפילו בעל כרחם, ואילו מן המילים "כל נדיב לבו יביאה", שבסוף הפסוק, מובן, שכל יהודי יביא את התרומה מעצמו בנדיבות לבו.

ומוסבר³, שמדובר בפסוק זה אודות שני סוגים של נתינה⁴: בתחילת הפסוק – "קחו מאתכם תרומה לה'" – מדובר על התרומה של בקע לגולגולת, אשר היתה חובה על כל אחד ואחד, וצריך היה לגבות אותה מכל יהודי. ובהמשך הפסוק – "כל נדיב לבו יביאה" – מדובר על התרומה שהביא כל אחד בהתנדבות, בלי שידרשו זאת ויקחו אותה ממנו.

אך יש להבין: פסוקנו זה מתאר את

ב ציווי ה' כפי שנמסר על ידי משה לישראל. וכיצד ייתכן, שלפני כן, בציווי ה' עצמו, אשר ציוה ה' למשה, בתחילת פרשת תרומה⁵ נאמר רק "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם", ואין מוזכר כלל הענין של "כל נדיב לבו יביאה"?

אמנם, בפסוקים העוסקים שם בציווי, הרי "ג' תרומות אמורות"⁶, לא רק שתי התרומות הניתנות כחובה – "תרומת בקע לגולגולת שנעשו מהם האדנים"⁶ ו"תרומת מזבח בקע לגולגולת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור"⁷ – אלא גם⁸ "תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד" עבור צרכי המשכן⁶, אך למרות זאת, אין נאמר במפורש בפסוק שתרומה זו מביא כל אחד בנדיבות לבו, כפי שנאמר בפסוקנו, אלא מופיע שם גם לגבי תרומה זו הביטוי "מאת כל איש אשר