251

להשיג בשכלו את החכמה האלקית ו"יקבל" את התורה, אשר נעלית בעצם ממציאות הנבראים – הכרחי אצלו מצב של "ונפשי כעפר לכל תהיה" – התבטלות מוחלטת של מציאות הנברא.

ה. "כפליים לתושיה" דוקא לאחר שבירה

וזהו הקשר בין שבירת הלוחות לבין מתן הלוחות השניים, אשר ניתנו "הלכות מדרש ואגדות" – תורה שבעל־פה:

אחד הענינים שבו ניכר כיצד התורה היא גם כאן למטה חכמתו של הקדוש־ברוך־הוא, הוא ענין ה"בלי גבול" שאנו רואים בתורה – "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים"³⁰. וה"אין סוף" שבתורה מתגלה בעיקר בתורה שבעל־פה³¹.

התורה שבכתב ניתנה במדידה ובהגבלה – לא חסר ולא יתיר. ואילו דוקא התורה שבעל־פה צריך להיות "לאפשה לה"³², צריך לחדש בתורה ואין בכך קץ ותכלית³¹.

ולכן ניתנו ה"הלכות מדרש ואגדות" דוקא לאחר שבירת הלוחות:

במתן תורה בחר הקדוש־ברוך־הוא באופן גלוי בעם ישראל – "ובנו בחרת מכל עם ולשון"³³ יחד עם "ורוממתנו מכל הלשונות"³⁴. ומובן, שאז, כאשר היו ישראל במצב של רוממות והתנשאות הם לא יכלו להגיע, לפי הטבע דקדושה, למצב של "כעפר לכל".

אמנם, התגלות השכינה במתן תורה גרמה להם תחושה של חרדה והתבטלות, אך לא "לכל", והרגשה זו באה עקב גילויים מלמעלה. ואילו ישראל מצד עצמם, בהיותם בשיא ההתעלות וההתנשאות, כמקבלי התורה, ה"חמדה גנוזה"³⁵ של הקדוש־ברוך־הוא, לא יכלו להגיע לידי "ונפשי כעפר לכל", "שהכל דשין בו".

וזוהי המשמעות של "יישר כוחך ששברת" – כי שבירת הלוחות באופן של "ואשברם לעיניכם"³⁶, הביאה את ישראל לידי שפלות ושבירת הלב, וכך הפכו לכלי ראוי³⁷ לקבל את "כפליים