224

בסגנון אחר: זה לא רק דין ופרט בכתובים, שמלחמת עמלק צריכה להזכר בכתובים, אלא דין במלחמת עמלק (הרביעית), שצריכה להיות "בספר".

ו. "כתב זאת" – מוכיח שהקובע הוא אופן הכתיבה

על פי זה מובן גם חילוק הסברות ש"מתחלה שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים שלישים ולא רבעים" ובמסקנה "(עד) שמצאו לו מקרא כתוב בתורה":

בתחילה למדו כי חילוקי המקומות בהם נזכרה מלחמת עמלק קשורים עם חילוקי הדרגות ברוח הקודש [שרק אז נעשית חלק מכתבי הקודש, אם "ברוח הקודש נאמרה"⁴¹, כהמשך הגמרא שם]. ובמילא, יש להחשיב את הנאמר "כאן" (ספר שמות) ובמשנה תורה (ספר דברים) כשני מקומות נפרדים, מפאת החילוק בין ארבעת הספרים הראשונים ומשנה תורה (שהוזכר לעיל סעיף א'). ובדרך זו, ההזכרה שנאמרה בשמואל על־ידי נביאים הריהי סוג (ודין) נפרד – נבואה⁴². ובמילא לא ניתן להוסיף ולכלול את רוח הקודש שבימי אסתר, שהיא בסוג אחרי לגמרי – לאחרי זמן הנביאים והנבואה (– אחרונים, זמן הכתובים)⁴³, משום ש"כתבתי לך שלישים .. ולא רבעים".

אך לאחר זמן "מצאו לו מקרא כתוב בתורה", דהיינו, אמת־המידה הקובעת היא האופן שהוא "כתוב בתורה", ולכן לומדים זאת מהנאמר בפסוק "כתב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה": החילוק האמור בין ארבעת הספרים הראשונים ומשנה תורה הוא באופן האמירה, אך מבחינת גדר ודין הכתיבה, "כתב זאת", הרי לשניהם – "מה שכתוב כאן ובמשנה תורה" – יש דין וגדר זהה⁴⁴.

על פי זה מובן ההמשך, החילוק בין