221

בספר ואלה שמות ובמשנה תורה ובספר שמואל, וזה שאמר שלמה: בדבר ששילשתו אי אתה רשאי לרבעו" – רש"י), עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה "כתב זאת זכרון בספר", כתוב זאת – מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון – מה שכתוב בנביאים, בספר – מה שכתוב במגילה". מפרש רש"י על "זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה" – "דכל מה שכתוב בתורה קורא כתב אחד" [=ולכן המגילה היא רק הפעם השלישית שכתובה מחיית עמלק].

וצריך להבין (כפי שהמפרשים שואלים²⁷): אם כן מה נתחדש בכך "שמצאו לו מקרא כתוב בתורה"?

כלומר: הרי הדבר הדורש ראיה הוא רק ששני המקומות בתורה נחשבים כ"כתב אחד", ואילו זה שמותר לכתוב "שלישים" ידענו כבר קודם (ללא הפסוק "כתב גו'"), אלא שהקושי נבע מכך שהחשיבו את הנאמר "כאן" בספר שמות, ובספר דברים (משנה תורה) כשני מקומות שונים (שלפי זה יוצא שהכתוב בנביאים הוא כבר ה"שלישים"). ואם כן, מה איפוא התחדש על־ידי הלימוד מהפסוק "כתב זאת זכרון בספר" ("עד שמצאו לו מקרא") – שהרי: מחד, גם פסוק זה מוכיח שאסור לכתוב "רבעים" אלא רק "שלישים", ומאידך – בפסוק זה לכאורה לא קיימת ראיה לכך שהכתוב "כאן" (בספר שמות) ובספר דברים (משנה תורה) הם "כתב אחד"!

ואם דבר זה [ששני המקומות בתורה נחשבים כאחד] מוכרח מצד הסברא, הרי (א) מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר [=מה סברה הגמרא בתחילה ומה גרם לשינוי הסברא במסקנה], (ב) מה מוסיף כאן הפסוק²⁸?

ד. מה ההבדל בין ה"מצוה לכתוב" בנביאים

ובמגילה?

ענין נוסף הדורש ביאור: הרמב"ם פוסק²⁹ "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידים ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם".

ב'הגהות מיימוניות' מביא כמקור על כך את הנאמר בתלמוד ירושלמי במסכת מגילה שם, בהמשך הסוגיא³⁰: "ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש [נחלקו]: ר' יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל, וחמשת ספרי תורה אינן עתידין ליבטל, מה טעמא? [=מה הטעם? שנאמר:] "קול גדול ולא יסף"³¹, ר' שמעון בן לקיש אמר: אף