220
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הגבורה אמרן", ואילו משנה תורה "משה מפי עצמו אמרן", "וברוח הקודש"21.
ב. בכל חלק מיתוסף חומר מיוחד
ויש לומר, כי לשיטת הבבלי מיתווסף כאן עוד עילוי, ובהקדים הדיוק בלשון הבבלי: "כתוב זאת – מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון – מה שכתוב בנביאים, בספר – מה שכתוב במגילה" – שלכאורה, בהמשך ללשון "מה שכתוב בנביאים" היה מתאים לומר "בספר מה שכתוב בכתובים"22?
יתירה מזו: בתלמוד הירושלמי אכן נאמר כך: "ומצאו אותה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים .. זאת תורה .. זכרון אלו הנביאים .. בספר אלו הכתובים"!
ויש לומר, שבכך מודגש בבבלי, כי העילוי שבזה הוא, לא רק שהענין כתוב בכל חלקי התורה, אלא גם שבכל חלק מיתווסף תוקף וחומר מיוחד.
ולכן משנה הבבלי בלשונו ואומר (לא "בכתובים", אלא) "בספר מה שכתוב במגילה": בנוגע ל"נביאים" הרי מובן התוקף שמיתווסף בכך לגבי "תורה". כי עם היות שהתורה היא למעלה מנבואה ונביאים23 – בכל זאת ישנו חומר בדברי נביאים, שהעובר על דברי הנביא חייב מיתה, מה שאין כן העובר על דברי תורה [ועל אף שהעונש של העובר על דברי הנביא הוא דווקא אם שמע מפי הנבואה ובעת הנבואה24, בכל זאת, זו עצמה הוכחה שקיים תוקף בדברי נביאים בכלל, אפילו באם הדבר רק "כתוב בנביאים" ואינו קשור בפועל עם העונש הנ"ל].
אך על־ידי זה ש"כתובה .. בכתובים" לכאורה לא מיתוסף כל חומר. לכן אומר הבבלי "בספר – מה שכתוב במגילה", כפי שיתבאר לקמן.
ג. השאלה על הלימוד מהפסוק "כתב זאת זכרון בספר"
הדבר יובן על פי הביאור בגמרא שם במסכת מגילה7, וזה לשונה: "שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות25, שלחו לה "הלא כתבתי לך שלישים"26 – שלישים ולא רבעים! ("בשלשה מקומות יש לנו להזכיר מלחמת עמלק,
הערות
- 21. תוד"ה משה שם.
- 22. התחלת הלשון בבבלי "כתב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה", ולא "תורה" (כבירושלמי) – מוכרח, שהרי זהו עיקר החידוש בבבלי על מה "ששלחו לה'" מתחלה "הלא כתבתי לך שלישים שלישים ולא רבעים", בשמות ובמשנה תורה. משא"כ בירושלמי שם שלא נזכר זה כלל ב"צערם" (של חכמים).
- 23. ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ח וט' (וראה לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 191 ואילך. וש"נ). וראה פרש"י חולין קלז, א ד"ה תורה משה.
- 24. האריך בזה בצפע"נ בכ"מ (הובא בלקו"ש שם ע' 195. וש"נ).
- 7.
- 25. בע"י כאן (וראה בדק"ס מכ"י וכ"מ) הגי' "כתבוני בספר". וראה לקמן בפנים.
- 26. משלי כב, כ.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ח׳ - הטקסט מספריא
משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם לא להביא ראיה על הנבואה היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו צרכנו למזון הוריד לנו את המן צמאו בקע להן את האבן כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ וכן שאר כל האותות ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה.
נמצאו אלו ששולח להן הם העדים על נבואתו שהיא אמת ואינו צריך לעשות להן אות אחר שהם והוא עדים בדבר כשני עדים שראו דבר אחד ביחד שכל אחד מהן עד לחבירו שהוא אומר אמת ואין אחד מהן צריך להביא ראיה לחבירו כך משה רבינו כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיני ואינו צריך לעשות להם אות וזהו שאמר לו הקדוש ברוך הוא בתחילת נבואתו בעת שנתן לו האותות לעשותן במצרים ואמר לו ושמעו לקולך ידע משה רבינו שהמאמין על פי האותות יש בלבבו דופי ומהרהר ומחשב והיה נשמט מלילך ואמר והן לא יאמינו לי עד שהודיעו הקב"ה שאלו האותות אינן אלא עד שיצאו ממצרים ואחר שיצאו ויעמדו על ההר הזה יסתלק הרהור שמהרהרין אחריך שאני נותן לך כאן אות שידעו שאני שלחתיך באמת מתחילה ולא ישאר בלבם הרהור והוא שהכתוב אומר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה נמצאת אומר שכל נביא שיעמוד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה ואמר אם נתן אות אליו תשמעון כמו שצונו לחתוך הדבר על פי שנים עדים ואף על פי שאין אנו יודעין אם העידו אמת אם שקר כך מצוה לשמוע מזה הנביא אע"פ שאין אנו יודעים אם האות אמת או בכישוף ולט.
לפיכך אם עמד הנביא ועשה אותות ומופתים גדולים ובקש להכחיש נבואתו של משה רבינו אין שומעין לו ואנו יודעין בבאור שאותן האותות בלט וכשוף הן לפי שנבואת משה רבינו אינה על פי האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה אלא בעינינו ראינוה ובאזנינו שמענוה כמו ששמע הוא הא למה הדבר דומה לעדים שהעידו לאדם על דבר שראה בעיניו שאינו כמו שראה שאינו שומע להן אלא יודע בודאי שהן עדי שקר לפיכך אמרה תורה שאם בא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא שהרי זה בא אליך באות ומופת להכחיש מה שראית בעיניך והואיל ואין אנו מאמינים במופת אלא מפני המצות שצונו משה היאך נקבל מאות זה שבא להכחיש נבואתו של משה שראינו וששמענו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ו בא שיחה ב מאותו ספר חולין קלז, ב
- לקוטי שיחות כרך ו תצוה שיחה א מאותו ספר חולין קלז, ב
- לקוטי שיחות כרך ז אחרי שיחה א מאותו ספר חולין קלז, ב
- לקוטי שיחות כרך י וישב שיחה א מאותו ספר חולין קלז, ב
- לקוטי שיחות כרך יד וזאת הברכה-שמח"ת שיחה א מאותו ספר חולין קלז, ב
- לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ט מאותו ספר חולין קלז, ב
- לקוטי שיחות כרך יח שלח שיחה ה מאותו ספר חולין קלז, ב
- לקוטי שיחות כרך יט עקב שיחה ג מאותו ספר חולין קלז, ב
- לקוטי שיחות כרך יט שופטים שיחה ג מאותו ספר חולין קלז, א
- לקוטי שיחות כרך כג קרח שיחה א מאותו ספר חולין קלז, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ג חולין קלז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ו חולין קלז, ב
- מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרש ענין יונתי חולין קלז, ב
- ספר השיחות י"ט כסלו תש"ט חולין קלז, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כב חולין קלז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רנה הכנת האש קודם הכנסת שבת חולין קלז, א