149
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אלא25, זהו הסבר ונימוק לשעבוד הערב: כיון שבדבריו "שבקיה ונא יהב" הוא גורם לכך שהמלוה לא ידרוש ויציק ללווה, ובמקום זאת הוא יתבע את החוב אצל הערב, לפחות באותה שעה, הרי בעצם אמירה זו הוא מקבל מכך הנאה, ו"בההיא הנאה" הוא משתעבד.
ה. עם ישראל בארץ ישראל – ציבור מאוחד
ויש להסביר את האמור לעיל, שהדבר תלוי בהבדל כללי בין בני בבל לבין בני ארץ ישראל:
שעבודו של הערב תלוי כמובן בדעתם ובמנהגיהם של בני אדם, כפי שמוצאים בהלכה, ש"אם נהגו הסוחרים להתחייב בלא קנין אפילו שלא בשעת מתן מעות, מנהגם מנהג"26, ולפי זה יש לומר, שהבדל זה בין התלמוד הבבלי לבין התלמוד הירושלמי תלוי ב"דעת בני אדם", בהתאם להבדלים בין המקומות השונים – בבל וארץ ישראל:
נאמר בגמרא27, שעצם קיום הערבות בין ישראל, שיהודי אחד ערב לחברו, נוצרה כאשר עברו בני ישראל את הירדן, ונעשו בארץ ישראל מעורבים ומאוחדים. ולכן "לא28 ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן"29. ומסביר הגאון הרוגוטשובי30, שכיון ש"כל ישראל הוה כמו מין יחיד .. לא בגדר נפרד .. לכך מהני ערבות", ולא כן כאשר אין הם מציאות אחת, שאז אין קיימת ערבות.
וזהו ההבדל בין ארץ ישראל לבין בבל: נאמר בגמרא31, ש"אין אוכלוסא בבבל", "ורצה לומר דליכא (=שאין) צירוף"30, ו"אין תענית ציבור בבבל"32. ולעומת זאת, בארץ ישראל נעשו ישראל למציאות של ציבור אחד, "ולכן33 רק כשעברו הירדן, אז
הערות
- 25. וראה נועם ירושלמי לירושלמי כאן ובס"פ איזהו נשך. ולהעיר מרא"ש ב"מ פ"ט סמ"ג בפי' הירושלמי (גבי חנוני על פנקסו) ובפלפולא חריפתא שם. תומים סי' קכו סק"ה. ועוד. ואכ"מ.
- 26. כנסת הגדולה חו"מ סקכ"ט (הגהות לטור אות ל') – הובא בבאר היטב שם סקי"ב.
- 27. סנהדרין מג, סע"ב (ובפרש"י שם ד"ה עד שעברו). פרש"י נצבים כט, כח.
- 28. סנהדרין שם.
- 29. וראה ירושלמי סוטה פ"ז סוף ה"ה – הובא בתוד"ה עודם (סוטה לד, א).
- 30. צפע"נ לסנהדרין שם.
- 31. ברכות נח, א.
- 32. פסחים נד, ב.
- 33. צפע"נ שם. וראה צפע"נ למכות כד, א ובהמובא שם.
- . ובמרדכי שם (סי' שלד) ממשיך: ועוד לאו מטעם ערבות הוא דלא שייך אלא במקום שאין הלוה נפטר לגמרי אבל הכא שמסתלק כו' הרי הן חייבין גמורין ולא מטעם ערבות.
רש"י על דברים כ״ט:כ״ח - הטקסט מספריא
הנסתרת לה' אלהינו. וְאִם תֹּאמְרוּ מַה בְּיָדֵנוּ לַעֲשׂוֹת? אַתָּה מַעֲנִישׁ אֶת הָרַבִּים עַל הִרְהוּרֵי הַיָּחִיד, שֶׁנֶּאֱמַר "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ וְגוֹ'", וְאַחַר כָּךְ "וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא", וַהֲלֹא אֵין אָדָם יוֹדֵעַ טְמוּנוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵין אֲנִי מַעֲנִישׁ אֶתְכֶם עַל הַנִּסְתָּרוֹת, שֶׁהֵן לַה' אֱלֹהֵינוּ, וְהוּא יִפָּרַע מֵאוֹתוֹ יָחִיד, אֲבָל "הַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ" לְבָעֵר הָרָע מִקִּרְבֵּנוּ, וְאִם לֹא נַעֲשֶׂה דִּין בָּהֶם יֵעָנְשׁוּ הָרַבִּים. נָקוּד עַל לנו ולבנינו לִדְרֹשׁ שֶׁאַף עַל הַנִּגְלוֹת לֹא עָנַשׁ אֶת הָרַבִּים עַד שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, מִשֶּׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַשְּׁבוּעָה בְּהַר גְּרִזִים וּבְהַר עֵיבָל וְנַעֲשׂוּ עֲרֵבִים זֶה לָזֶה (סוטה ל"ז; עי' סנהדרין מ"ג):
הנסתרת לה' אלהינו THE SECRET THINGS BELONG UNTO THE LORD OUR GOD — And if you say, “But what can we do? Thou threatenest the many (the whole community) with punishment because of the sinful thoughts of one individual, as it is said, (v. 17): “Lest there should be among you a man, [or a woman or a family … whose heart turneth away this day from the Lord …]”, and afterwards it states, (v. 21) “And they will see the plagues of that land”. But surely no man can know the secret thoughts of his fellow! Now, I reply: I do not threaten to punish you because of secret thoughts for these belong to the Lord our God and He will exact punishment from that individual; but those things which are revealed belong to us and to our children that we may put away the evil from our midst; and if we do not execute judgment upon them, the whole community will be punished. — There are dots on the words לנו ולבננו to suggest that even for the revealed sins (those committed openly), He did not punish the community until they had crossed the Jordan — from the moment when they took upon themselves the oath on Mount Gerizim and Mount Ebal and had thus become responsible for one another (Sanhedrin 43b; cf. Sotah 37b).
תלמוד ירושלמי סוטה ז׳:ה׳ - הטקסט מספריא
משנה: וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבַּחֵ וְסָדוּהוּ בַסִּיד וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר בַּאֵר הֵיטֵב וְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָאוּ וְלָנוּ בִמְקוֹמָן.
הלכה: תַּנֵּי. עַל אַבְנֵי הַמָּלוֹן נִכְתְּבוּ. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. עַל אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ נִכְתְּבוּ. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמָּלוֹן נִכְתְּבוּ. בְּכָל יוֹם וְיוֹם אוּמּוֹת הָעוֹלָם מְשַׁלְּחִין נוֹטָרֵיהֶן וּמַשִּׂיאִין אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהָיְתָה כְתוּבָה בְשִׁבְעִים לָשׁוֹן. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ נִכְתְּבוּ. לֹא לְשָׁעָה הָיוּ וְנִגְנְזוּ. עוֹד הוּא מַעֲשֵׂה נִיסִּים. נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּינָה בְלֵב כָּל אוּמָּה וְאוּמָּה וְהִשִּׂיאוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהָיְתָה כְתוּבָה בְשִׁבְעִים לָשׁוֹן. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמָּלוֹן נִכְתְּבוּ. נִיחָא וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ נִכְתְּבוּ. מַה מְקַיֵים וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. בֵּין כָּל אֶבֶן וָאֶבֶן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת סִיד. מִסִּיד נָטְלוּ אַיפּוֹפַסִין שֶׁלָּהֶן מִיתָה. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהַגּוֹיִם חָרוֹב יֶחֱרָבוּ. מֵחוֹרֵב נָטְלוּ אַיפּוֹפַסִין שֶׁלָּהֶן מִיתָה.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה מִינֵי אֲבָנִים הֵן. אַבְנֵי הַמָּלוֹן. וָאֲבַנִים שֶׁהִנִּיחַ יְהוֹשֻׁעַ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים. וְאִיסְטֵלִיּוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶן מֹשֶׁה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָן. פָּשִׁיט לֹן. אַרְבָּעָה מִינֵי אֲבָנִים הֵן. אָמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זְבִיד. וְיֵאוּת. אִין תֵּימַר. אַבְנֵי הַמָּלוֹן. לְשָׁעָה הָיוּ וְנִגְנְזוּ. אִין תֵּימַר. אֲבָנִים שֶׁהֵקִים יְהוֹשֻׁעַ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים. מְשׁוּקָּעוֹת הָיוּ בַמַּיִם. אִין תֵּימַר. אִיסְטֵלִיּוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶן מֹשֶׁה. כְּבָר נִכְנְסוּ עִמָּהֶן לָאָרֶץ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַיָימִין בָּאֲבָנִים שֶׁהֵקִים לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ עַל גַּב הַיַּרְדֵּן.
תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בַּר אִלְעַאי אוֹמֵר. אַבָּא חֲלַפְתָּא וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶן מַתְּיָה וַחֲנִינָה בֶּן חֲכִינַאי עָמְדוּ עַל אוֹתָן הָאֲבָנִים וְשִׁיעֲרוּם כָּל אַחַת וְאַחַת מַשּׂוּי אַרְבָּעִים סְאָה. מִיכָּן אַתְּ לָמֵד כַמָּה הָיָה בָאֶשְׁכּוֹל. כְּתִיב וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ. לָא דָמִי הַהוּא דִטְעַן מִן אַרְעָא לְכָתְפֵיהּ לְהַהוּא דִטְעַן מֵאַרְעָא לְאַרְכּוּבְתֵיהּ. וּמִן אַרְכּוּבְתֵיהּ לְכָתְפֵיהּ. לָא דָמִי הַהוּא דִטְעַן מִן אַרְעָא לְאַרְכּוּבְתֵיהּ וּמִן אַרְכּוּבְתֵיהּ לְכָתְפֵיהּ לְהַהוּא דְאוֹחֲרָן תְּלֵי לֵיהּ. לָא דָמִי הַהוּא דְּאוֹחֲרָן תְּלֵי לֵיהּ לְהַהוּא דִטְעִין בִּתְּרֵיין. כְּתִיב אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה דוּ אָמַר לְשׁוֹנוֹת רִבּוּיִים הֵן. (3) שְׁנֵים עָשָׂר הָיוּ. שְׁמֹנֶה בָאֶשְׁכּוֹל וְאַרְבַּע בַּתְּאֵנִים וְרִמּוֹנִים וּבְנוֹשֵׂא כֵלִים. (2) עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּהוּא אוֹמֵר לְשׁוֹנוֹת כְּפוּלִין הֵן. (1) עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הָיוּ. שִׁשָּׁה עָשָׂר בָּאֶשְׁכּוֹל וּשְׁמוֹנֶה בַּתְּאֵינִים וְרִימּוֹנִים וּבְנוֹשֵׂא כֵלִים. (4) עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל טורטורין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה טורטורין וטורטורי טורטורין.
כְּתִיב וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיּוֹרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אָדָם קִרְיָיה וְצָרְתָן קִרְיָיה. שְׁנֵים עָשָׂר מִיל מִזּוֹ לְזוֹ. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַמַּיִם גְּדוּשִׁין וְעוֹלִין כְּמַצַּד צָרְתָן. וְכִי אֵי זֶה קַל. הַמַּיִם אוֹ אָדָם. הַמַּיִם קַלִּין מֵאָדָם. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַמַּיִם גְּדוּשִין וְעוֹלִין כֵּיפִין עַל כֵּיפִין. רִבִּי לֵוִי אָמַר. עַד לִבּוֹ שֶׁלָּרָקִיעַ. תַּמָּן אָמְרִין. עַד בָּבֵל. נֶאֱמַר כָּאן הַרְחֵק וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֵל. תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת מִיל הָיוּ הַמַּיִם גְּדוּשִׁין וְעוֹלִין כֵּיפִין עַל גַּבֵּי כֵיפִין עַד שֶׁרָאוּ אוֹתָן כָּל אוּמּוֹת הָעוֹלָם. הָדָא הִיא דִכְתִיב. וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְכָל הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יי אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָבְרָם וגו׳.
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בַּיַּרְדֵּן קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַנִּסְתָּרוֹת. אָמַר לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ. [אִם אֵין אַתֶּם] מְקַבְּלִין עֲלֵיכֶם אֶת הַנִּסְתָּרוֹת הַמַּיִם בָּאִין וְשׁוֹטְפִין אֶתְכֶם. אָמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבִּדָא. וְיֵאוּת. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן. שֶׁהֲרֵי עָכָן חָטָא וְרוּבָּהּ שֶׁלַּסַּנְהֶדְרִין נָפְלָה בָּעַי. אָמַר רִבִּי לֵוִי. בְּיַבְנֶה הוּתְּרָה הָרְצוּעָה. יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה. אֵין לָכֶם עֶסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.