112
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כדי לדעת אם הוא כבר כלי הראוי לקבלת פרט זה או אחר.
אך לגבי לחם מן השמים, פנימיות התורה, הרי ענינים אלו קשורים לעצם נקודת היהדות של היהודי, כלומר: ליסודות התורה85, כאמונת ה' ואחדותו86, ולעיקרים אחרים של היהדות, כפי שמונה הרמב"ם87 את שלשה עשר העיקרים88, ועל כך פוסקת התורה89 שכל יהודי90 קשור לכך, ובאופן של "שיעור עצמי" – "עומר לגולגולת, החל מהקטן שבקטנים בדרגתו הרוחנית, ועד לגדול שבגדולים –
כי מזון זה קשור לעצם שמם של ישראל, כדברי הרמב"ם91 "כאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם ונתברר בה אמונתו בהם, הוא נכלל בכלל ישראל"92, ו"בירור" האמונה בכל היסודות הללו כראוי נעשית באמצעות לימוד פנימיות התורה, כפי שהתגלתה בהבנה ובהשגה שכלית. וכל יהודי יכול לקבל זאת ולכן כל מי שבאפשרותו להעניק לו זאת, חייב לספק לו מזון זה.
י. יו"ד שבט – הפצת המעיינות חוצה
יו"ד שבט, יום ההילולא של הרבי נשיא דורנו, חל (בדרך כלל – כבשנה זו) בשבוע של פרשת בשלח. מכך מובן ש"מעשיו93 ותורתו ועבודתו" של בעל ההילולא קשורים ונרמזים בפרשתנו.
אנו רואים שאלה היו עקרונות עבודתו של בעל ההילולא – א) יפוצו ב) מעיינותיך ג) חוצה94.
לכאורה, כיון שמדובר על יהודי הנמצא ב"חוצה", עלולים לחשוב, שיהודי זה די לספק לו מים שנלקחו מנהר הנובע ממעין, ואין נחוץ להשקותו במעין עצמו.
על כך ניתנת ההוראה הברורה, שאת המעיינות עצמם יש להביא החוצה. ויותר מכך: אין די לספק לו
הערות
- 85. ראה לקמן ע' 143 ואילך ע"ד לימוד ספר הרמב"ם על הסדר, מתחיל מהל' יסודי התורה, אשר כשמן כן הן – יסודי התורה (ידיעת ה' וכו'). ע"ש.
- 86. ראה אגרת המחבר (שלפני הקדמת) החינוך, ששת המצות – להאמין בשם, שלא להאמין בזולתו, ליחדו, כו' – "שחיובן תמידי לא יפסק מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו".
- 87. בפיה"מ סנהדרין הקדמה לפ' חלק.
- 88. להעיר מאלשיך פרשתנו שם (נד, א ואילך) שהמן בא לתקוע בלבנו האמונה בהי"ג עיקרים. עיי"ש.
- 89. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 21 בהערה.
- 90. דהמאור שבה מחזירו למוטב (איכ"ר בתחלתו. ירושלמי חגיגה פ"א סה"ז ובקרבן העדה שם. עיי"ש).
- 91. בפיה"מ שם בסופו לאחרי שמפרט כל הי"ג עיקרים.
- 92. בתרגום קאפח: וכאשר יהיו קיימים לאדם כל יסודות הללו ואמונתו בהם אמיתית הרי הוא נכנס בכלל ישראל.
- 93. אגה"ק ביאור לסי' זך (קמז, סע"א).
- 94. ראה לקו"ש ח"ד [המתורגם] ע' 99 ואילך. ח"ה ע' 432 ואילך. חט"ו [המתורגם] ע' 304 ואילך. וש"נ.
תלמוד ירושלמי חגיגה א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵיזֶהוּ מְעוּוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקוֹן זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מַמְזֵר. אִם תֹּאמַר בְּגַנָּב וְגַזְלָן יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר וּלְתַקֵּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵין קוֹרִין מְעוּוָּת אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתוּקָּן מִתְּחִילָּה וְנִתְעַוֵות. וְאֵיזֶה זֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁפִּירֵשׁ מִן הַתּוֹרָה:
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אִם רָאִיתָ עֲיָירוֹת שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִמְּקוֹמָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּע שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ בִּשְׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים. מַה טַעַם. עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי יוֹשֶׁב. וַיֹּאמֶר יי עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי.
רִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא שְׁלַח לְרִבִּי חִיָיה וּלְרִבִּי אַסִּי וּלְרִבִּי אִמִּי לְמִיעֲבוֹר בַּקִּרֵיָיתָא דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל לִמְתַקְנָא לוֹן סָפְרִין וּמַתְנִיָינִין. עֲלוֹן לְחַד אֲתַר וְלָא אַשְׁכְּחוֹן לָא סְפַר וְלָא מַתְנִיָין. אָמְרִין לוֹן. אַייתוֹן לָן נְטוּרֵי קַרְתָּא. אַיְיתוֹן לוֹן סַנְטוּרֵי קַרְתָּא. אָמְרוּן לוֹן. אֵילֵּין אֵינּוּן נְטוּרֵי קַרְתָּא. לֵית אֵילֵּין אֶלָּא חָרוּבֵי קַרְתָּא. אָמְרִין לוֹן. וּמָאן אִינּוּן נְטוּרֵי קַרְתָּא. אָמְרוּן לוֹן. סַפְרַיָיא וּמַתְנִיָינַיָּא. הָדָא הִיא דִּכְתִיב אִם יי לֹא יִבְנֶה בַיִת וגו׳.
רִבִּי חוּנָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מָצָאנוּ שֶׁוִּיתֶּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַל עֲבוֹדָה זָרָה וְעַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל מְאָסָם בַּתּוֹרָה לֹא וִויתֵּר. מַה טַעָם. וַיֹּאמֶר יי עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא וַיֹּאמֶר יי עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי. אָמַר רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. אוֹתִי עָזְבוּ אַוַותְּרָה. שֶׁמָּא אֶת תּוֹרָתִי שָׁמָרוּ. שֶׁאִילּוֹ אוֹתִי עָזְבוּ וְתוֹרָתִי שָׁמָרוּ הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּהּ הָיָה מְקָרְבָן אֶצְלִי. רַב חוּנָה אָמַר. לַמֵּד תּוֹרָה שְׁלֹּא לִשְׁמָהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ שְׁלֹּא לִשְׁמָהּ אַתְּ בָּא לִשְׁמָהּ.
רִבִּי יְהוּדָה כְּשְׁהָיָה רוֹאֶה אֶת הַמֵּת וְאֶת הַכַּלָּה מִתְקַלְּסִין הָיָה נוֹתֵן עֵינָיו בַּתַּלְמִידִים וְאוֹמֵר. הַמַעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד.
נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִיֹס. הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָה בְקַיְסָרִין. שָׁלַח לְרִבִּי חֲנִינָה בְרֵיהּ מַזְכֵּי בְטִיבֵּרִיָּה. שָׁלְחוֹן וְאָמְרוּן לֵיהּ. גְּמַל הוּא חֶסֶד. שְׁלַח כָּתַב לֵיהּ. הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּקַיְסָרִין שְׁלַחְתִּיךָ לְטִיבֵּרִיָּא. כְּבָר נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִיֹס בְּלוֹד הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָמְרִין. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה. אֲבָל אִם אֵין שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד. דְּלֹמָא. רִבִּי חִיָיה רִבִּי יָסָא רִבִּי אִמִּי עַנְיָן מֵיתֵי לְגַבֵּי רִבִּי לָעְזָר. אֲמַר לוֹן. אָן הֲוִיתוֹן יוֹמָא דֵין. אָמְרוֹן לֵיהּ. גְּמַל חֶסֶד. אֲמַר לוֹן. וְלָא הֲוָה תַמָּן חוֹרָנִין. אָמְרִין לֵיהּ. מָגִיר הֲוָה.
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 1
מאמרים מלוקטים 1
- חלק ד ‹ בס"ד. ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תשכ"ג לקו"ש חכ"ו ע' 112
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.