77
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
א. שחיטת הקרבן בפסח מצרים ובפסח דורות
אחד ההבדלים שבין פסח מצרים לבין פסח דורות הוא, כנאמר בתוספתא1: "פסח מצרים כל אחד ואחד שוחט בתוך ביתו, פסח דורות כל ישראל שוחטין במקום אחד" (בעזרה2).
המשמעות הפשוטה היא, שבפסח מצרים היתה קולא3 לעומת פסח דורות: בפסח דורות חייבת שחיטת קרבן הפסח להתבצע דוקא בעזרה – והחידוש בכך הוא4, שאף בתקופת היתר הבמות אסור היה להקריב את הפסח על במת יחיד, במה קטנה, אלא היתה חובה להביא ולהקריב את הפסח על "במת הציבור", במה גדולה5 – ואילו בפסח מצרים יכול היה כל אחד לשחוט את הפסח בביתו6. ג
אך בעיון מדוקדק יותר רואים, שבכך מודגשת גם מעלה וחומרה של פסח מצרים:
הענין ש"כל אחד ואחד שוחט בתוך ביתו" אינו היתר בלבד, שמותר לשחוט את קרבן הפסח בביתו, אלא היתה זו חובה: בכל בית חייב להיות שה7. ורק "אם ימעט הבית מהיות משה"8, כאשר אין די אוכלים בבית זה9, מותר היה להצטרף לחבורה אחרת, אך גם במקרה זה חובה להצטרף דוקא ל"שכנו הקרוב אל ביתו"10.
ענין זה – הקרבת הקרבן בכל בית – יש בו חידוש:
מסתבר, שגם בתקופת היתר הבמות, לא היתה מוקמת במה בכל מקום שהוא11. גם אז השתדלו לבחור
הערות
- 1. פסחים פ"ח, ז.
- 2. מנחת ביכורים וחסדי דוד (השלם) לתוספתא שם. רמב"ם הל' ק"פ פ"א ה"ג.
- 3. ראה אור זרוע הל' פסחים סרט"ז "דקולי פסח מצרים קתני (בתוספתא שם) ולא חומרי" [אלא שלכאורה צ"ע, שהרי מפורש שם גם "פסח מצרים מקום אכילה שם היתה לינה" דהוא חומרא בפסח מצרים. ועוד. ואכ"מ].
- 4. חסדי דוד שם.
- 5. משנה מגילה ט, ב. ועוד. רמב"ם שם.
- 6. ובמילא מוכרח לשחטו בביתו, כיון שצריך לזרוק הדם (תיכף לאחרי השחיטה) על מזוזות ביתו כו' ואסור לצאת מביתו. וראה לקמן בפנים ס"ב.
- 7. וכפשטות הענין, שעי"ז היתה השמירה בכל בית – "וראיתי את הדם ופסחתי עליכם" (פרשתנו יב, יג). ולהעיר מפרש"י (שם, ג): הרי שהיו מרובין כו'.
- 8. פרשתנו שם, ד.
- 9. פרש"י שם.
- 10. פרשתנו שם. וראה הפלוגתא במכילתא עה"פ ובמפרשים שם. ובתוספתא שם: פסח מצרים נאמר בו ולקח הוא ושכנו משא"כ בפסח דורות ר"ש אומר כו'. ובחסדי דוד, שזהו הפלוגתא שבמכילתא. ע"ש. ואכ"מ.
- 11. אף שמצד הדין – "בשעת היתר הבמות עושה אדם במה על פתח חצירו ועל פתח גינתו" (תוספתא זבחים בסופו). – ולהעיר שבכל אופן צ"ל במה (מקום גבוה, מיוחד, כפשש"מ. ואפילו ב"נ הרוצה להקריב קרבן צ"ל כל פרטי ההקרבה באופן מיוחד (חדשים) "א"ל .. זיל ודברו כו' היכא דמסקנא ימא שירטון ושקלו ציבי חדתי כו' ממרא חדתא כו'" זבחים קטז, ב. וראה רמב"ם סוף הל' מעה"ק: והוא שיקריבו בבמה שיבנו) – וראה ראב"ע פרשתנו יב, כב.
משנה תורה, הלכות קרבן פסח א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
אין שוחטין את הפסח אלא בעזרה כשאר הקדשים אף בשעת היתר הבמות לא היו מקריבין את הפסח בבמת יחיד וכל המקריב את הפסח בבמת יחיד לוקה שנאמר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך מפי השמועה למדו שזו אזהרה לשוחט בבמת יחיד אפילו בשעת היתר הבמות:
אבן עזרא על שמות י״ב:כ״ב - הטקסט מספריא
ולקחתם. עתה פירש איך יקחו מהדם ויתנו על המשקוף:
מלת אגודת כמו חבורה, כמו ויהיו לאגדה אחד (ש"ב ב כה), ורבי מרינוס אמר, כי האל"ף נוסף והוא מגזרת גדוד, ואחרים אמרו כי האל"ף שרש, כמו וחשב אפודתו (למטה כח ה):
והגאון פי' האזוב בלשון ערבי זעת"ר, ובלשון לעז אוריגנ"ו, והוא עשב נכבד במיני מטעמים, וזה לא יתכן, כי הכתוב אמר על האזוב אשר יצא בקיר (מ"א ה יג), ולא ידעתי מהו, רק מדרך הסברא אינו עשב תקיף, כי הוא הפך הארז שהזכיר הפסוק:
ויש אומרים כי הפסח היו שוחטין אותו בסף השער, וטבלו האזוב בו ויגיעו אל המזוזת, כמו וימד סף השער (יחז' מ ו) אמות הספים (ישעי' ו), ואחרים אמרו כי הוא כלי ועליו היו שוחטים, כמו, משכב וספות (ש"ב יז כה):
ועוד אפרש עד בקר:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.