30

ושל אדמו"ר הזקן – כ' וכ"ד בטבת – לפרשת וארא:

בני ישראל במצרים היו במצב של גלות מ"דעת שמי הוי'"⁵⁸, מצב של "נבוכים", ובחושך יתהלכו. וכפי שכותב הרמב"ם בספרו⁵⁹ "עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן... וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן". והקדוש־ברוך־הוא שלח את משה⁶⁰, "אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים... וידעתם כי אני ה' אלקיכם...".

"סבלות מצרים", שסבלו בני ישראל, לא היו רק בגשמיות, אלא גם ובעיקר ברוחניות – והקדוש־ברוך־הוא שלח את משה רבינו כדי לשחררם מ"סבלות" אלו.

כיצד הגיעו בני ישראל לגאולה הרוחנית, והרי "לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה"⁶¹? – דבר זה נרמז גם בשם הפרשה – "וארא", שמשמעותו הפשוטה היא, שהיתה התגלות של אלקות באופן של ראיה, עד אשר "נודעתי... במדת אמיתית

וזוהי המשמעות של פשט הפסוקים שאמר הקדוש־ברוך־הוא למשה⁶³, שאל האבות הוא נגלה "בא־ל שד"י ושמי הוי' לא נודעתי להם", ואילו אל משה, כדי להוציא את ישראל ממצרים, היה גילוי של "אני הוי'", הנעלה מ"א־ל שד"י".

לפיכך, למרות שמצד דרגתם היו בני ישראל בשעת אמירת דברים אלו למשה עדיין בגלות הדעת במצרים, בכל זאת, עקב ההתגלות של "אני הוי'" "במדת אמיתית שלי"⁶⁴, השפיע הגילוי והאיר לישראל גם בהיותם במצב של תחת סבלות מצרים, והם השתחררו משם.

ו. ספרי הרמב"ם ואדמו"ר הזקן – גילוי מיוחד

ויש לומר, שגם ספרי הרמב"ם ואדמו"ר הזקן הם באופן של "וארא", התגלות מיוחדת.

החידוש בתורתם של הרמב"ם ושל אדמו"ר הזקן איננו רק בכך שנכתבו על ידי עצמם ולא על ידי תלמידיהם, אלא בכך שענינים שהיו בבחינת תורה שבעל־פה נסדרו על ידם באופן של "תורה שבכתב" – קרוב מוכן ומזומן לכל אחד ואחד:

לפני שכתב הרמב"ם את ספרו משנה תורה, היו רוב הענינים של התורה