1

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

יותר מיום המיתה, ובאופן שהוא מכפר – בשעה ש"טוב .. יום המות מיום הוולדו"! ובמיוחד כפי שמודגש במדרש9, שביום הלידה לא צריכה להיות שמחה, כי אין יודעים "באיזה פרק ומעשים יעמוד אם צדיק ואם...", ואילו כאשר "ומת – הם צריכים לשמוח שנפטר בשם טוב...".

אף אם נאמר שלאחר ש"נפטר בשם טוב", הרי "סופו מוכיח על תחלתו", שגם יום לידתו הוא יום נעלה בעל זכות מיוחדת, כיום שבו ירדה נשמת הצדיק לעולם – בכל זאת, זוהי רק תוצאה ממה שהתגלה לאחר מכן ביום המיתה, כאשר "נפטר בשם טוב"10. ולא ייתכן שליום הלידה תהיה מעלה גדולה יותר מיום המות!

כן יש להבין: לפי מדרש זה וביאורו של אדמו"ר הזקן, אודות המעלה המיוחדת של "יום המות", מתעוררת תמיהה: כאשר הגמרא צריכה למצוא הסבר לכך שנפילת הפור בשבעה באדר היא זכות המבטלת את גזירת המן, צריכה היתה הגמרא לומר, שיום "שמת בו משה", מבחר המין האנושי11, זוהי הזכות הגדולה ביותר, שביכולתה לפעול "ישועות בקרב הארץ" ולגרום לביטול גזירתו של המן12!

– כמובן, אין זו קושיה מדוע המן "שמח שמחה גדולה" על כך ש"נפל לי פור בירח שמת בו משה", כי הוא לא ידע אודות מעלת יום ההסתלקות. אך השאלה היא: מדוע אין הגמרא מציינת זאת במסקנה, ב"ולא היה יודע..."?

ג. "בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור"

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

אמנם, הכלל "טוב .. יום המות מיום הוולדו" אמור לגבי כל אדם, ואפילו לגבי צדיקים, כי "אין אדם יודע מה מעשיו". אך משה הוא יוצא מן הכלל בכך, כי על לידתו של משה אומרת התורה13 "ותרא אותו כי טוב הוא", וכפי שמפרשים זאת חז"ל14, ש"בשעה

הערות

  1. 9. קה"ר שם. ועד"ז בשמו"ר שם.
  2. 10. אף שזה גופא בא מ"כח" הלידה, כהל' "מיום הוולדו" (וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ב ע' 284. ולהעיר מלקו"ת מצורע (כה, א) בפי' התחלת הכתוב "טוב שם משמן טוב") – אבל הגילוי בפועל נשלם בעת ההסתלקות. ולהעיר מלקו"ש ח"כ (ע' 283 ואילך) במעלת הפועל על הכח.
  3. 11. ראה רמב"ם פיה"מ לסנהדרין פ' חלק היסוד הז'.
  4. 12. בלקו"ש [המתורגם] חט"ז (ע' 373 ובהערה 76 שם. וראה שיחת ש"פ תרומה תשמ"ג) נת' שכוונת הגמ' ב"ולא הי' יודע שבז' באדר מת ובז' באדר נולד" היא להדגיש מעלת יום מיתתו, כי זה ש"היום מלאו ימי ושנותי" (כפרש"י מגילה שם) – וכמחז"ל (קידושין לח, א. וש"נ) "שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום" – מורה על השלימות שבעבודת הצדיקים, המאירה בגילוי ביום פטירתם. ע"ש בארוכה. וכאן נת' ע"פ פרש"י "כדאי הלידה שתכפר על המיתה", שמזה מובן שהמעלה הים בענין (יום) הלידה כשלעצמו.
  5. 13. פרשתנו ב, ב.
  6. 14. סוטה יב, א (וראה שם יג, רע"א). שמו"ר ופרש"י עה"פ (ושם (וכן בכד הקמח שבהערה 22) "אורה". וראה מאמרי אדה"ז־תקס"ד ע' סב ואילך (ושם ע' עדר ואילך). ואכ"מ). ועוד.

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1
  1. מט- שנת תשכ"ז - חלק שני ‹ בס"ד. ש"פ תצוה, ח' אדר-ראשון, ה'תשכ"ז לקו"ש חכ"ו ע' 1

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.

  1. אגרות קודש כרך כו ט'תתצג קידושין לח, א
  2. לקוטי שיחות כרך לג בהעלותך שיחה א מאותו ספר קידושין לח, ב
  3. לקוטי שיחות כרך לח בלק שיחה ב מאותו ספר קידושין לח, א
  4. לקוטי שיחות כרך טז תצוה-ז' אדר שיחה א מאותו ספר קידושין לח, א
  5. לקוטי שיחות כרך טז תצוה-ז' אדר שיחה א מאותו ספר קידושין לח, א
  6. לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ב מאותו ספר קידושין לח, ב
  7. לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה א מאותו ספר קידושין לח, ב
  8. לקוטי שיחות כרך כו בשלח שיחה ג מאותו ספר קידושין לח, א
  9. תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשט"ו קידושין לח, א
  10. תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, כ"א אלול, ה'תשכ"ה קידושין לח, ב
  11. תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשכ"ה קידושין לח, ב
  12. תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ז קידושין לח, רע"א
  13. שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות לולב תרמט דברים הפוסלים בארבעת המינים טו קדושין לח, ב
  14. שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה דיני הלואה לד קידושין לח, ב