193

המדרש⁹, המביא על כך משל: לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת, מה עשו לה, משכו את בנה לפניה והיתה מהלכת אחריו על־כרחה שלא בטובתה, כך היה אבינו יעקב ראוי לירד למצרים בשלשלאות ובקולרין, אמר הקדוש־ברוך־הוא בני בכורי ואני מורידו בבזיון... אלא הריני מושך את בנו לפניו והוא יורד אחריו על כרחו שלא בטובתו¹⁰.

ב. תכלית המאסר – הגאולה

ויש לבאר את הקשר ביניהם לפי הידוע, שגלות מצרים לא היתה כעונש¹¹, אלא להיפך – המטרה היתה "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"¹² כפשוטו, בגשמיות, וכן ברוחניות, גלות מצרים הכינה את ישראל למצב של (בהוציאך¹³ את העם...) תעבדון את האלקים על ההר הזה – להיותם מסוגלים לקבל את התורה במתן תורה¹⁴.

ענין זה, שהגלות אינה עומדת בפני עצמה, אלא כל כוונתה ותכליתה היא ההתעלות המגיעה באמצעות הגאולה מן הגלות, ניכר בגלוי אצל יוסף, גם לפי המסופר בפשוטו של מקרא: מכירת יוסף וירידתו למצרים נגרמה, בעיני בשר, על ידי כוונתם הבלתי רצויה של אחי יוסף¹⁵, אך לאחר מכן התגלתה האמת והתכלית, ש"למחיה שלחני אלקים לפניכם... לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים..."¹⁶.

וכך מדגיש המדרש "ויוסף הורד מצרימה¹⁷ – כבשון¹⁸ הדא מאי דאיתא וירד מים עד ים¹⁹, שלט בהון הדא מאי כי הוא רודה בכל עבר הנהר"²⁰,

המילים "כבשון" ו"רודה" נלמדות מהביטוי "הורד מצרימה" – מטרת²¹ ההורדה היא, שיוסף יהיה כובש ושליט, המשנה למלך במצרים,