174
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לגלות את עוצמת מסירות הנפש של היהודי.
ח. "שלם בממונו" – הפיכת הגשמיות לקדושה
"שלם בממונו שלא חסר כלום מכל אותו דורון":
מטרת הגלות היא לא זו בלבד שהיהודי עצמו יצא ממנה שלם, אלא שהוא יהפוך גם את ענייני הגלות להיות לממונו65, הפיכתם לקדושה. כשם שיעקב לא ניצל הוא עצמו בלבד מלבן ומעשו, אלא הוא לקח עמו מלבן הרבה מאד ממה שלבן אמר על כך "כל אשר אתה רואה לי הוא"66. וכן הוא גרם לאתהפכא אצל עשו עצמו, שבמקום רצונו של עשו להורגו, הרי "וירץ עשו... ויחבקהו... וישקהו"67, עד אשר לדעת רבי שמעון בר יוחאי68 היה זה "בכל לבו", למרות ש"הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב"69.
וזוהי ההכנה70 לתקופה של "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה לה' המלוכה"71: לא זו בלבד שישפטו את עשו, אלא "והיתה לה' המלוכה" – הוא יכיר במלכותו של הקדוש־ברוך־הוא. כדברי הרמב"ם72 "ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר73 כי אז אהפוך אל
הערות
- 65. שהתורה חסה על ממונן של ישראל (ר"ה כז, א. וש"נ).
- 66. (ויצא לא, מג) ולא ענהו יעקב ע"ז.
- 67. פרשתנו לג, ד.
- 68. וראה שע"ת לאדהאמ"צ ח"א ד"ה פדה בשלום סי"א.
- 69. ספרי בהעלותך (ט, יו"ד) – הובא בפרש"י פרשתנו עה"פ (בפי' הב'). – השייכות לרשב"י (דוקא) נת' בההתועדות. וראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"כ ע' 168 ואילך.
- 70. כי גם לרשב"י הי' זה רק "באותה שעה" (ראה בארוכה לקו"ש שם).
- 71. עובדי' א, כא – מההפטורה דפרשתנו. וע"פ המבואר בפנים (ובהערה הקודמת) מובן הטעם (הפנימי) שלא הובא בפרש"י עה"ת (פרשתנו לג, יד) סיום הכתוב ("והיתה לה' המלוכה")* ואפילו לא רמזו ב"וגו'" – דלכאורה: מהתיבות "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" לחוד אין ראי' (לכאורה) שיעקב ילך שעירה, כי אפ"ל שהמשפט יהי' בהיות המושיעים – יעקב (כפשטות לשון הכתוב) "בהר ציון"; ומסיום הכתוב "והיתה לה' המלוכה", ממנו מובן שיעקב (בנ"י) ימלוך בשעיר, שילך שם (כפשוטו)** – כי האתהפכא דעשו באופן של "והיתה לה' המלוכה" תהי' בגילוי רק לע"ל, משא"כ בעשו היתה רק לפי שעה, או רק אתכפיא (ע"ד ענין המשפט).
- 72. הל' מלכים ספי"א.
- 73. צפני' ג, ט.
- . וכ"ה בב"ר פע"ח, יד (אלא שבכמה דפוסי הב"ר נוסף "וגו'"), יל"ש פרשתנו עה"פ. אבל ביל"ש עובדי' שם הובא גם סיום הכתוב, שהרי שם מקומו (כולל גם (ועיקר) הזמן לעת"ל).
- . ע"ד הפשט יש לומר שמתורץ ע"פ פרש"י לעיל (נח יא, ה. ועד"ז בפרש"י וירא יח, כא) "בא ללמד לדיינים שלא ירשיעו הנדון עד שיראו כו'" – וא"כ מובן דבכדי "לשפוט את הר עשו" צריכים השופטים לילך שם לראות כו'.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
בראשית רבה ע״ח:י״ד - הטקסט מספריא
יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ (בראשית לג, יד), אָמַר לוֹ מְבַקֵּשׁ אַתְּ שֶׁנְּהֵא שֻׁתָּף עִמְּךָ בְּעוֹלָמֶךָ, אָמַר לוֹ יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדוֹ. אָמַר לוֹ, וְאֵין אַתָּה מִתְיָרֵא מִדֻּכָּסַי וּמִן אִפַּרְכַי וּמִן אִסְטַרְטִילַי [אסטרלטי]. אָמַר לוֹ (בראשית לג, יד): וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי, לְהוֹנִי לְהוֹנִי אֲנָא מְהַלֵּךְ, כְּמָא דְתֵימָא (ישעיה ח, ו): אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט. דָּבָר אַחֵר, בְּפָנִים כְּרוּכוֹת אֲנִי מְהַלֵּךְ, כְּמָא דְתֵימָא (שמואל א כא, י): הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה. (בראשית לג, יד): עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצָאנוּ שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֵצֶל עֵשָׂו לְהַר שֵׂעִיר מִיָּמָיו, אֶפְשָׁר יַעֲקֹב אֲמִתִּי הָיָה וּמְרַמֶּה בוֹ, אֶלָּא אֵימָתַי הָיָה הוּא בָא אֶצְלוֹ, לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.