166

ויש לומר, שההסבר לכך הוא⁵⁸: כאשר שני יהודים נפגשים, הרי זו מציאות של רבים – מיעוט רבים שנים⁵⁹ – אשר "אין דעותיהן שוות", והעבודה הנדרשת מהם באותה שעה היא ליצור אחדות בין ה"רבים". לפיכך אומרים "שלום עליכם" – צריך להשכין שלום ואחדות ("שלום" הוא שמו של הקדוש־ברוך־הוא⁶⁰, אחדות פשוטה) ב"עליכם" – רבים.

אך באחדות זו בין הנפגשים יש שני שלבים⁶¹:

כאשר ה"פותח" אומר "שלום עליכם" ידוע רק זאת שהוא מוכן לשלום, ויש צורך שגם השני יענה לשלום. אך אם המשיב יענה באותו ניסוח כפותח – "שלום עליכם" – ניתן יהיה לחשוב שאין הוא עונה לשלום מצד עצמו, אלא הוא רק מסכים ומאשר את דברי הפותח בשלום. לפיכך הוא משנה מדברי הפותח ומשיב "עליכם שלום" – כדי להדגיש, שלא זו בלבד שהוא "מסכים" ל"שלום עליכם" של חברו, אלא הוא חפץ בשלום גם מצד עצמו.

וזוהי הסיבה להבדל בסדר בין המילים:

הראשון אומר "שלום עליכם", "שלום" לפני "עליכם", כי הוא הפותח בשלום, השלום בא ממנו, הוא ה"דורש" שישרור שלום "עליכם" – "שלום מלמעלה למטה".

כאשר השני משיב בשלום, ובכך הוא קובע שהשלום אינו נובע רק מצד הפותח, אלא גם מצד המשיב – הוא אומר "עליכם שלום". כי בענייתו לשלום התחדש, שהרבים עצמם יוצרים שלום – ה"עליכם" הופכים ל"שלום" – שלום ממטה למעלה.

ט. "פדה בשלום" באופן של חכמה או בינה

לפי כל האמור לעיל ניתן להבין, בדרך אפשרית, בענייננו, לגבי שני האופנים של "פדה בשלום" – אצל אדמו"ר הזקן (חכמה), ואצל אדמו"ר האמצעי (בינה):

העובדה שתכונתו של השכל קשורה ל"ריבוי", כפי שהוסבר לעיל בסעיף ו', נובעת בעיקר מצד ה"בינה". כלומר, מצד ריבוי הפרטים וההתחלקות של הרעיון השכלי. שהרי, ההתחלקות לפרטים מאפשרת חילוקי דעות