144

לעבודתו שהיתה באופן של "בכל כחי עבדתי".

מכך מובן, שהחובה "לעבוד בכל כחו" אינה קשורה רק לגברא, לפועל כשלעצמו, אלא היא קשורה למלאכה שהוא מבצע עבור בעל הבית. ולכן קיבל על כך יעקב שכר בעולם הזה.

ה. עבודה בכל הכוח – חובה

לפי זה יובנו שני הדיוקים בלשון הרמב"ם, שהוזכרו לעיל:

א) אין הוא מתבטא במילה "שנאמר", אלא "שהרי" – כי ההוכחה איננה מן הפסוק "כי בכל כחי עבדתי את אביכן" בלבד, אלא בעיקר מן ההמשך כולו: "לפיכך נטל שכר זאת...".

ב) אין הוא אומר "יעקב אבינו", אלא "יעקב הצדיק". וההסבר לכך הוא:

מדברי הרמב"ם בתחלת הלכות דעות מובן, שהתואר "צדיק" שבו משתמש הרמב"ם בספרו היד החזקה אינו מכוון כלפי מי שמהדר במצוות וכדומה, אלא כלפי מי שנוהג לפי הדין והחובה. כפי שהוא מצטט שם³⁸ את הפסוקים העוסקים במדות ובהנהגות, שמי שנוהג ב"דרך הישרה היא מדה בינונית" מכונה בלשון הפסוק³⁹ "צדיק"⁴⁰, ומי ש"מדקדק על עצמו ביותר" ונוהג "לפנים משורת הדין" נקרא "חסיד"⁴¹.

ואת זאת אומר הרמב"ם. שהנהגתו של יעקב לעבוד בכל כחו לא היתה מדת חסידות, התנהגות מיוחדת^* בהיותו אחד משלושת האבות – יעקב אבינו, אלא זוהי החובה של כל פועל כלפי מלאכת בעל הבית.

ו. מלאכה בכח ומלאכה בכל כחו

את החידוש הזה עצמו, שהחובה לעבוד בכל הכח אינה קשורה רק לנאמנות של הפועל באופן כללי, אלא גם למלאכתו עבור בעל הבית, ניתן להסביר בשני אופנים: