142

לכאורה יש לומר, שבניסוחים אלו מתכוון הרמב"ם להשיב לשאלה: הרי אין למדין מקודם מתן תורה²⁶, וכיצד ייתכן ללמוד הלכה בהלכות שכירות מהתנהגתו של יעקב לפני מתן תורה?

לפיכך אין הרמב"ם משתמש בביטוי הרגיל בדרך כלל בהבאת הוכחות – "שנאמר" וכדומה, משום שאכן אין לומדים הלכה זו מיעקב, אלא זוהי כעין אסמכתא, או "גילוי מילתא" וכדומה, כדי להדגיש את חשיבות הענין, כפי שרואים שיעקב הצדיק "אמר כי בכל כחי עבדתי .. לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה".

אך הסבר זה דחוק ביותר, כי אנו מוצאים במספר מקומות, גם בדברי הרמב"ם בהלכות קודמות, שלומדים הלכות גם מלפני מתן תורה, כפי שרואים בקשר לפרשתנו עצמה, שהרמב"ם²⁷ לומד את ההלכה ש"אפילו בחולו של מועד אין נושאים נשים .. לפי שאין מערבין שמחה בשמחה שנאמר²⁸: מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת", ואין זו סתירה לכלל שאין למדין מקודם מתן תורה, כפי שמובאים על כך במפרשים תשובות שונות²⁹. ובודאי בעניננו, שאין זו הלכה פרטית מסויימת, אלא הנהגה כללית, האופן של עבודת הפועלים לפי התדברות והסכם הדדי בין בני אדם, ואת זאת ניתן בודאי ללמוד³⁰ מלפני מתן תורה³¹.

ויותר מכך: בעניננו עצמו, עבודת יעקב ללבן, אנו מוצאים שלומדים מיעקב, כנאמר בגמרא³² "עד מתי שומר שכר חייב לשמור, עד כדי הייתי³³ ביום אכלני חורב וקרח בלילה"³⁴.

ד. החובה "לעבוד בכל כחו" – משום מלאכת בעל־הבית

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

בהוכחה "שהרי יעקב הצדיק אמר כי