124
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
היוצאים מחוץ לארבע אמות של תורה, "זבולון בצאתך"21, ועוסקים בעניני העולם – "מעשיך" ו"דרכיך", ועל ידי עיסוקם בכך באופן של "כל מעשיך לשם שמים"23, ו"בכל דרכיך דעהו"24, הם מביאים קדושה גם לעניני העולם.
והכוח לשני סוגים אלו של עבודת ה' ניתן לכל יהודי25 מן האבות:
אברהם אבינו יצא מארץ ישראל ו"ירד" למצרים, "למיצרים וגבולים" של חוץ לארץ, והביא לידי כך, ששם, ואף לפני כן, התקרבו אנשים אל הקדוש־ברוך־הוא, הוא הביאם "תחת כנפי השכינה", כנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן"26, וכמוסבר בהרחבה במדרשי חז"ל27. עבודתו הכללית היתה "ויקרא שם בשם ה' אל עולם"28, כדברי חז"ל29 ש"התחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוקה העולם .. ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוקה אחד ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה .. שנאמר ויקרא..."30, עד שגרם לכך שהקדוש־ברוך־הוא יהיה גם "אלקי הארץ" בנוסף ל"אלקי השמים" – "שהרגלתיו בפי הבריות"31.
ואילו יצחק לא יצא לחוץ לארץ. ולהיפך, בהיותו "עולה תמימה" היה חייב להישאר בארץ ישראל, ואף שם אין אנו רואים שהוא יצא הרבה ממקומו הפרטי ועסק בענינים שבחוץ. כלומר, עיקר עבודתו היתה בפנים.
ומשני אבות אלו מקבלים בני ישראל את שני הקוים בעבודה הרוחנית:
מאברהם אבינו מקבל כל יהודי, וכל ישראל, הוראה ונתינת כח לעבודה עם הזולת, מבחוץ: כל ישראל, אף אלו אשר עיקר עיסוקם הוא בלימוד התורה בפנים, צריכים לצאת מפעם לפעם ממקומם ולהביא קדושה אל מחוץ לגבולות מקום הקדושה. עליהם לפרסם את שמו של הקדוש־ברוך־הוא בכל מקום ומקום, עד שיגיעו ל"הנפש אשר עשו", לקרב יהודים לה' ולתורתו32, כדברי חז"ל "כל העוסק בתורה בלבד..."33, ו"כל34 האומר אין לי אלא
הערות
- 21.
- 23. אבות פ"ב מי"ב.
- 24. משלי ג, ו.
- 25. כי בכאו"א צ"ל תורה ומע"ט (אגה"ק שם. ולהעיר מאגה"ק סי"ג (קיט, א) לענין ב' המדות דחו"ג). וראה לקמן בפנים.
- 26. לך יב, ה. פרש"י שם (מב"ר ספל"ט).
- 27. ראה גם ב"ר שם, יד. ת"א ות"י עה"פ.
- 28. וירא כא, לג.
- 29. ראה גם סוטה י, סע"א ואילך. ב"ר ספנ"ד. ועוד.
- 30. רמב"ם הל' ע"ז פ"א ה"ג.
- 31. פרש"י חיי שרה כד, ז (ע"פ ב"ר פנ"ט, ח).
- 32. וכמרז"ל (סנהדרין צט, ב) "כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר והנפש אשר עשו בחרן". וראה לקמן בפנים סעיף ז והערה 69.
- 33. ע"ז יז, ב.
- 34. יבמות קט, ב. לקו"ת ויקרא ה, א. וראה סה"מ תש"ח ע' 266 – בהערה.
משנה אבות ב׳:י״ב - הטקסט מספריא
רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי אי אפשר שיסבב את עצמו ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו:כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו וישב יצחק מלמד ומזהיר ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה' עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה.
רש"י על בראשית כ״ד:ז׳ - הטקסט מספריא
ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי. וְלֹא אָמַר "וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ", וּלְמַעְלָה אָמַר וְאַשְׁבִּיעֲךָ וגו'? אָמַר לוֹ עַכְשָׁו הוּא אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ, שֶׁהִרְגַּלְתִּיו בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, אֲבָל כְּשֶׁלְּקָחַנִי מִבֵּית אָבִי הָיָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אֱלֹהֵי הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא הָיוּ בָּאֵי עוֹלָם מַכִּירִים בּוֹ וּשְׁמוֹ לֹא הָיָה רָגִיל בָּאָרֶץ:
מבית אבי. מֵחָרָן:
ומארץ מולדתי. מֵאוּר כַּשְׂדִּים:
ואשר דבר לי. לְצָרְכִּי; כְּמוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי (מלכים א' ב'), וְכֵן כָּל לִי וְלוֹ וְלָהֶם הַסְּמוּכִים אֵצֶל דִּבּוּר מְפֹרָשִׁים בִּלְשוֹן עַל, וְתַרְגּוּם שֶׁלָּהֶם עֲלַי, עֲלוֹהִי, עֲלֵיהוֹן, שֶׁאֵין נוֹפֵל אֵצֶל דִּבּוּר לְשׁוֹן לִי וְלוֹ וְלָהֶם, אֶלָּא אֵלַי, אֵלָיו, אֲלֵיהֶם, וְתַרְגּוּם שֶׁלָּהֶם עִמִּי, עִמֵּיהּ, עִמְּהוֹן, אֲבָל אֵצֶל אֲמִירָה נוֹפֵל לְשׁוֹן לִי וְלוֹ וְלָהֶם:
ואשר נשבע לי. בֵּין הַבְּתָרִים:
'ה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי THE LORD, GOD OF HEAVEN, WHO TOOK ME FROM MY FATHER'S HOUSE — Here he did not say “[The God of heaven] and the God of the earth”, whereas above (v. 3) he said, “And I will make thee swear etc. … [and the God of the earth]’’. But, in effect, Abraham said to him: Now He is the God of heaven and the God of the earth, because I have made him (i. e. His Name) a familiar one in peoples’ mouths: but at the time when He took me from my father’s house He was God of heaven only and not God of the earth for people did not acknowledge Him and His Name was not commonly known on earth (Genesis Rabbah 59:7).
מבית אבי FROM MY FATHER S HOUSE — from Haran.
ומארץ מולדתי AND FROM THE LAND OF MY NATIVITY — from Ur-Kasdim.
ואשר דבר לי AND WHO SPOKE לי—The word לי means “in my interest”, just as (1 Kings 2:4) “which He spake concerning me (עלי)”. In the same way, in every case where לי or לו or להם follow after the verb דבר they must be explained in the sense of על “concerning” — and in the Targum they should be rendered by עלי or עלוהי or עליהון regarding me etc. — for with this verb דבר in the sense of speaking to a person, the expressions לי and לו and להם are not the appropriate ones, but אלי and אליו and אליהן, and their renderings in the Targum should be עמי and עמיה and עמהן i. e., to speak with me or him or them. In the case of the verb אמר, however, the expressions לי and לו and להם are the appropriate ones.
ואשר נשבע לי AND WHO SWORE UNTO ME at the Covenant between the Pieces (Genesis Rabbah 59:10).
בראשית רבה נ״ט:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ (בראשית כד, ב), שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לוֹ. (בראשית כד, ב): הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, שֶׁהָיָה שַׁלִּיט בְּיִצְרוֹ כְּמוֹתוֹ. (בראשית כד, ב): שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה לְפִי שֶׁנִּתְּנָהּ לָהֶם בְּצַעַר לְפִיכָךְ הִיא חֲבִיבָה וְאֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא בָּהּ. (בראשית כד, ג): וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אָמַר רַבִּי פִּינְחָס עַד שֶׁלֹא הוֹדַעְתִּי אוֹתוֹ לִבְרִיּוֹתָיו, אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְכֵיוָן שֶׁהוֹדַעְתִּי אוֹתוֹ לִבְרִיּוֹתָיו, אֱלֹהֵי הָאָרֶץ. (בראשית כד, ג): אֲשֶׁר לֹא תִקַּח, הִזְהִירוֹ שֶׁלֹא יֵלֵךְ אֶל בְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא. (בראשית כד, ד): כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק חִטַּיָּא דְּקַרְתָּךְ זוּנִין זְרַע מִנְּהוֹן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.