116
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. "ויהי עשו איש יודע ציד"
מן הפסוק1 "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה..." מצטט רש"י את המילים "יודע ציד", ומפרש: "לצוד ולרמות את אביו בפיו ושואלו: אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן2 וכסבור אביו שהוא מדקדק במצות"3.
המפרשים מסבירים4, שעשו שאל דוקא על המלח ועל התבן, משום שאלה פטורין לחלוטין ממעשר, אף מדרבנן, ובכך חפץ עשו להוכיח שהוא מדקדק במצוות כל כך, עד אשר הוא מעשר אף מדברים הפטורים ממעשר.
אך לפי זה תמוה: אילו היה עשו מפריש מעשר מן המלח ומן התבן למעשה, היתה זו הוכחה לדקדוקו במצוות. אבל בשאלתו כיצד מעשרים אותם, הרי לא זו בלבד שכך לא יוכל לשכנע את יצחק בדקדוקו במצוות, אלא, להיפך, שאלה זו מצביעה על ה"עם־ארצות" שלו5 – שאין הוא יודע הלכות מעשר!
יותר מכך: עשו גדל בבית יצחק שנים רבות בילדותו ובנערותו. ואילו היה חפץ לדקדק במצוות – כפי שברצונו להוכיח – בודאי היה עוקב אחר קיום המצוות של יצחק, ושם לבו לכך שיצחק איננו מעשר מן המלח ומן התבן. כיצד, איפוא, רצה עשו לרכוש
הערות
- 1. פרשתנו כה, כז.
- 2. בריב"א עה"ת כאן: את הדמאי ואת המלח ואת התבן. וצ"ע.
- 3. ראה רע"ב, רא"ם (ועוד) כאן ההכרח ע"ד הפשט שלא לפרש "יודע ציד" כפשוטו. [אף שרש"י עצמו: (א) מפרש "איש שדה" – "וצודה בקשתו חיות ועופות" (והרי זהו ענין נוסף על "(איש) שדה" – "אדם בטל" (וראה רא"ם וגו"א שם) – ודלא כתי' הא' ברא"ם). (ב) עה"פ (שם, כח) "ציד בפיו" מפרש בפי' הראשון "כתרגומו" (ענין הצידה כפשוטו), ורק בפי' הב' (ומדגיש שזהו "מדרשו") מפרש "שהי' צד אותו ומרמהו בדבריו" (וראה נחלת יעקב על פרש"י שם)*]. ויש להוסיף עוד: אם נפרש "יודע ציד" כפשוטו, הו"ל להקדים "איש שדה" ל"יודע ציד" (שהרי צידה כפשוטה הוא רק לאחרי היותו בשדה). ומזה מוכרח שהענין ד"יודע ציד" הי' עוד בהיותו בבית טרם יציאתו לשדה. ועפ"ז יומתק ג"כ הכרחו של רש"י לפרש שהמרמה היא בזה ש"שואלו .. היאך מעשרין כו'", ולא פי' כהראב"ע שהענין ד"מלא מרמות" שייך לצידה כפשוטה.
- 4. רע"ב, רא"ם גו"א ועוד. וראה פסיקתא דר"כ פ' וזאת הברכה.
- 5. כן הקשה גם במשכיל לדוד כאן. וראה גם דברי דוד (להט"ז) כאן. וראה לקמן הערה 10.
- . ושאני פרש"י לעיל (נח י, ט) – ששם מפורש "לפני ה'".
רש"י על בראשית כ״ה:כ״ח - הטקסט מספריא
בפיו. כְּתַרְגּוּמוֹ בְּפִיו שֶׁל יִצְחָק. וּמִדְרָשׁוֹ בְּפִיו שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁהָיָה צָד אוֹתוֹ וּמְרַמֵּהוּ בִדְבָרָיו:
בפיו [THERE WAS HUNTING] IN HIS MOUTH — Understand this as the Targum renders it: in Isaac’s mouth (i. e. Isaac ate the venison he brought home). But its Midrashic explanation is: there was hunting in Esau’s mouth, meaning that he used to entrap and deceive him by his words (Genesis Rabbah 63:10).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

