577
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
עס זאָל זייןיי אַ שנת אורהיי, שנת ברכה, שנת גאולה, שנת דיצה, שנת הוד, שנת ועד טוב, שנת זכות, שנת חיים טובים, שנת טובה, שנת יעוד, שנת כלכלה, שנת לימוד בהצלחה, שנת מלוכה, שנת נצחון ונסים, שנת סימן טוב, שנת ,עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום""י, שנת פדות, שנת צהלה, שנת קדושה, שנת רוממות, שנת שמחה גדולה, ביז אין אַן אופן פון ,עד דלא ידעי, אוז שנת תהלה.
הערות
- 1. לקוטי הוספות / הברכות דעווהב"פ שיחות 17
- 6. ספר יצירה פ"ב מ"ד. המשך תרסיו ע' כה.
- 7. כי כולם למטה מעונג.
- 8. כנתינת כח הנפלאה של מסדרי תפלות בנ"י, תפלת כאו"א במוסף יוהכ"פ: כמו ששמעת תפלת כה"ג בהיכל כמו כן מפינו תשמע ותושיע כו' שנת אורה כו'.
- 9. ראה שינויי נוסחאות במחזורים -- ובכל אופן -- כו"כ ענינים מיוחדים לתפלת מוסף יוהכ"פ.
- 0. תהלים כט, יא.
- 1. לקו"ת מטות פב, א. שמע"צ פה, א. שה"ש יז, ג.
- 2. ראה ב"ב י, א.
- 3. בתפלת העמידה.
- 4. ישעי' כז, יב. וראה פרש"י נצבים ל, ג.
- 5. ירמי" לא, ח.
- 6. כמ"ש ביצי"מ -- בא י, ט.
- 7. עקב יא, יב.
רש"י על דברים ל׳:ג׳ - הטקסט מספריא
ושב ה' אלהיך את שבותך. הָיָה לוֹ לִכְתֹּב "וְהֵשִׁיב" אֶת שְׁבוּתְךָ, רַבּוֹתֵינוּ לָמְדוּ מִכָּאן כִּבְיָכוֹל שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה עִם יִשְׂרָאֵל בְּצָרַת גָּלוּתָם, וּכְשֶׁנִּגְאָלִין הִכְתִּיב גְּאֻלָּה לְעַצְמוֹ — שֶׁהוּא יָשׁוּב עִמָּהֶם. וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר שֶׁגָּדוֹל יוֹם קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת וּבְקֹשִׁי, כְּאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת אוֹחֵז בְּיָדָיו מַמָּשׁ אִישׁ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ"ז) "וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", וְאַף בְּגָלֻיּוֹת שְׁאָר הָאֻמּוֹת מָצִינוּ כֵן (ירמיהו מ"ח) "וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת מוֹאָב":
ושב ה' אלהיך את שבותך THEN THE LORD THY GOD WILL TURN THY CAPTIVITY — To express this idea it ought to have written והשיב את שבותך, “then He will bring back thy captivity”. But our Rabbis learned from this that, if one can say so of God, His Divine presence dwells with Israel in all the misery of their exile, so that when they are redeemed (i.e. when He speaks of their being redeemed), He makes Scripture write “Redemption” of Himself (i.e. He makes it state that He will be redeemed) — that He will return with them (Megillah 29a). Furthermore the following may be said in explaining the strange form ושב ... את, — that the day of the gathering of the exiles is so important and is attended with such difficulty that it is as though He (God) Himself must actually seize hold of each individual’s hands dragging him from his place (so that God Himself returns with the exile), as it is said, (Isaiah 27:12) “And ye shall be gathered one by one, O ye children of Israel”. We find, however, the same expression in connection with the gathering of the exiles of other nations also, as e.g. (Jeremiah 48:47): ושבתי שבות מואב "And I shall bring back the exiles of Moab".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.